יש רגעים בהיסטוריה שבהם ארגון ענק מגלה פתאום שהוא עדיין חי – אבל בעיקר מכוח האינרציה. כזה הוא מצבה של NATO במאה ה-21. הברית שהוקמה כדי לעצור את ברית המועצות הפכה, עם השנים, לארגון שמנסה לעצור בעיקר את המבוכה של עצמו.
אמריקה גילתה שחמאס הוא לא תנועת נוער.
היא החליטה לא לתת ויזה למי שתמך בטבח.
אם ניו יורק באמת תבחר בזוהראן ממדאני, זו תהיה הוכחה סופית שהעיר שעברה את ה־9/11, את טראמפ, ואת בלאטנר ב־Times Square – לא הצליחה לשרוד את הפרוגרסיביות.
אבל היי, לפחות יהיה להם עיר נקייה מאשמה: לא מאבק, לא מפשע, לא מהומלסים, לא מטירלול פרוגרסיבי, לא מאנטישמיות, לא ממהגרים מוסלמים … אבל מאשמה
תודה לך, דונלד על זה שהזכרת לנו שציונות זה לא התנצלות
ושאפשר להגן על המדינה גם עם חיוך, גם עם הומור – וגם עם כמה עקיצות טובות למערכת שמעדיפה להתקרבן
יש יחסים שאחרי זמן מסוים מפסיקים להיות רומנטיים והופכים לקצת… חונקים.
אתה כבר לא בטוח אם אתה בזוגיות – או באומנה . . . וזה פחות או יותר המצב בין ישראל לארצות הברית.
על האיש שגורם לכל מהדורת חדשות להישמע כמו פתיח של תוכנית ריאליטי: דונלד ג’יי טראמפ.
בין כתבי אישום לריאלטי של אלוהים – דמותו של איש כתום באומה מבולבלת
