שבת בבוקר, השמש זורחת, הילדים צורחים, הכלב בורח, והשכנה מחליטה לפתוח קריוקי של עופר לוי ב-7:48 בדיוק. ובין כל ההמולה הזאת, יש רגע של חסד: אתה פותח את דלת המקרר ויודע – מחכה שם בורקס פטריות.
הפתרון לכל צרות האנושות, האקזיט של הפחמימות, הפסקת האש של הטעם – אולי אפילו הפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אם רק ניתן לו הזדמנות.
אתה לא רעב. אתה עצוב. או משועמם. או בודד. או סתם צפית בחדשות יותר מ-5 דקות. ובכל זאת איכשהו אתה עומד מול המקרר, נועץ מבט בגביע חומוס, ותוהה למה פתאום הטחינה נראית כמו חיבוק של אימא.
פעם, רכיבת אופניים הייתה עניין לילדים עם מכנסיים קצרים וברכיים פצועות … היום? זו דת.
והמקדשים שלה — לא נמצאים בירושלים, אלא על שבילים מאובקים בדרום, בירוק אינסופי של הכרמל, או בקטע מוזר באמצע נס ציונה שהפך פתאום ל"סינגל ברמת קושי בינונית־מאתגרת עם ירידות טכניות וסוויץ'בקים".
