כשאירופה אומרת “אתם חלק מאיתנו” – כדאי לבדוק איפה היציאה הקרובה לשדה התעופה.
רצוי לכיוון בן-גוריון.
יציאת מצרים לא הייתה סוף, היא הייתה התחלה.
והעם היהודי, כמו תמיד, עדיין באמצע הדרך – עם הרבה הצלחות, עם לא מעט טעויות.
ועם יכולת מדהימה להמשיך הלאה, גם כשאין מפה.
לפעמים, הדבר הכי מסוכן במזרח התיכון הוא לא טיל אלא החמצה.
האנטישמיות החדשה לא צועקת, היא מחייכת.
היא לא שורפת בתי כנסת – היא מעלה פודקאסט והיא לא באה מהשוליים – היא באה מהאולפן.
“באנו חושך לגרש” זה לא שיר ילדים – זו תפיסת עולם.
ומי שלא אוהב את זה מוזמן להמשיך להתלבט על זהות מגדרית בזמן שאנחנו מגינים על זהות לאומית
הם באים בשם "האנושיות", מדברים על "כבוד האדם", נושאים שלטים עם "די לכיבוש", וצועקים: "זכויות לכל בני האדם!"
אבל כשאתה, בן האדם מהצד הלא נכון של המפה, מעז לבקש גם קצת זכויות – פתאום אתה אויב הציבור.
פעם, בצרפת, חתכו ראשים בשביל חירות, שוויון ואחווה, היום, חותכים ראשים בשם "כבוד הנביא".
זה לא סתם פרדוקס היסטורי – זו טרגדיה מערבית עם תסריט של דיסני ואלימות של דאע"ש.
