העולם מתקדם במהירות מטורפת – AI שכותב שירים, רכבים אוטונומיים, חופש מיני בהסכמה, מדע שפורץ גבולות. ובאמצע כל זה, האיסלאם הפוליטי-קנאי ממשיך לדרוש מקום בשולחן, עם חרב ביד אחת וטענות קורבנות בשנייה.
נשמע כמו בדיחה רעה. אבל זו לא בדיחה. זו מציאות שמערב אירופה בונה במו ידיה.

בין הפירמידות לתיאוריות הקונספירציה – מסע בין עבר מפואר להווה מבולבל

יש רגעים בהיסטוריה שבהם אתה מרגיש שהקרקע זזה. לא רעידת אדמה – יותר כמו שולחן עץ ישן שבנו עליו אימפריה, ופתאום מישהו מגלה שאחת הרגליים נאכלה על ידי טרמיטים.
כך נראית איראן של 2026.

הוא מיתוס, הוא מותג, הוא כרטיס הביקור הלאומי, הוא הציניות שלנו, החוצפה שלנו, התעוזה שלנו.
והוא הסיבה שכל אויבינו מתעוררים בלילה ומוודאים שהרכב שלהם לא מתחיל לדבר עם מבטא ישראלי.