שוויון אמיתי זה כשכולם מתאמצים אותו דבר, מקריבים אותו דבר ומקבלים לפי מה שהשקיעו. לא לפי מי שהם, או מי שלא היו בצבא
כי בסוף, אפליה היא אפליה – גם כשהיא עטופה בכוונות טובות, גם כשהיא מגיעה עם מצגת יפה.
פעם, כשאמרו "שיח תרבותי", התכוונו למשהו כמו: שני אנשים חכמים ומנומסים, מדברים בנימוס על נושאים שהם לא מסכימים עליהם, ויוצאים מזה אולי אפילו חברים. היום? אם אתה אומר משהו שלא תואם את ההנחיות של ועדת הקונצנזוס הלאומית – תתכונן לביטול, חרם, פיטורים, או לכל הפחות שיימינג ציבורי בטוויטר עם האשטג #נאציזם_שנאה_ותפיסות_מיושנות.
פלשתין "חופשית" לא תגיע, אנחנו כאן מהירדן ועד הים – עם אחד, מדינה אחת, צבא אחד.
הם יצעקו ברחוב, אנחנו נמשיך לחיות כאן.
העידן שבו השנאה לא צריכה אידאולוגיה מסודרת, ספר תיאוריה או שפם מצויר.
מספיק אלגוריתם טוב, קצת זעם, והרבה מאוד זמן מסך.
למי שצועק "Free Palestine" ברחובות לונדון, פריז או ניו-יורק — תבינו: פלשתין "בחינם" תעלה לכם ביוקר.
היא לא תבוא בלי דם, היא לא תבוא בלי מלחמה, והיא לא תבוא בכלל – כי אנחנו כאן, מהירדן ועד הים, ולא הולכים לשום מקום
