אכילה רגשית: מהפחמימה באת ואל הסופלה תשוב
אתה לא רעב. אתה עצוב. או משועמם. או בודד. או סתם צפית בחדשות יותר מ-5 דקות. ובכל זאת איכשהו אתה עומד מול המקרר, נועץ מבט בגביע חומוס, ותוהה למה פתאום הטחינה נראית כמו חיבוק של אימא.
אתה לא רעב. אתה עצוב. או משועמם. או בודד. או סתם צפית בחדשות יותר מ-5 דקות. ובכל זאת איכשהו אתה עומד מול המקרר, נועץ מבט בגביע חומוס, ותוהה למה פתאום הטחינה נראית כמו חיבוק של אימא.
בימי קדם, גבר היה נמדד לפי מספר הילדים שהעמיד. אחר כך – לפי מספר הקילומטרים שלחם בהם במילואים. היום? לפי כמה חריף הוא מסוגל לשים בפיתה בלי לקרוס לתוך אמבולנס.
כשהמדינה סוערת, כשהחדשות מדכאות, כשהעם חלוק, כששמאל וימין רבים – שווארמה מחכה לנו בפינה. היא לא שואלת אם הצבעת. היא לא בודקת אם אתה בעד רפורמה. היא פשוט שם, עם סלט כרוב, טחינה נוזלת, ומבט שאומר: "שכח מהכול, אחי, ביס אחד ותבין למה נולדת."