איך איראן גילתה שישראל היא לא ג'וק במקלחת אלא דבור עצבני עם פצצת אטום

מאמר עמוק ומפוקח על הרעיון האיראני, הטעות האיראנית, והעכביש שלא מת מהדברה

כשהחולדה תיארה את העכביש כיציר דמיוני

בשנות התשעים המאוחרות, אדם בשם חסן נצראללה, שנראה כמו אבא של תלמיד שתמיד שוכח סנדוויץ', התראיין באיזה ערוץ בלבנון וירק משפט שהפך לאבן יסוד בתפיסת הביטחון של ציר ההתנגדות:
"ישראל חלשה יותר מקורי עכביש."

הכוונה: מראה חזק מבחוץ, אבל בפועל – נקרעת מציוץ.
מדינה שבעצם קיימת בזכות אפקטיביות של יחסי ציבור, חוסר החלטיות ערבית, וחיבה יהודית מופרזת לבטון.

הרעיון הזה – שקיבל את השם "תפיסת קורי העכביש" – הפך למוטו בספרי עיון באיראן, טפט במשרדי חיזבאללה, וסיסמה באימוני חמאס.
אבל אז – כמו שקורה לעיתים נדירות אך דרמטיות – המציאות הגיעה.
ומציאות, כידוע, לא דוברת פרסית – היא דוברת טילים, חיל האוויר ופרצוף של הרמטכ"ל אחרי 72 שעות בלי שינה.

קצת על הקונספציה, הרבה על הבועה

הקונספציה האיראנית לגבי ישראל נשענה על כמה הנחות יסוד גאוניות, ממש כמו טקטיקת מכבי ת"א מול ריאל מדריד:

-- פרסומת --

1. החברה הישראלית חלשה, מפולגת ורגשנית.
2. החייל הישראלי לא מוכן למות.
3. ההנהגה הישראלית תשקול 300 פעם לפני שתירה חזרה.
4. דעת הקהל במערב תעשה את העבודה עבור טהראן.
5. והכי חשוב: ישראל פוחדת ממוות – ואנחנו, בציר ההתנגדות, מתים על זה.

בקיצור – אם תבעט בישראל, היא תתפור עצמה לבד, ואז תגיש לך את התפרים עם תעודת אחריות.

וכך, מתוך אותה תפיסה, נבנה מנגנון שלם:
חמאס בגבול הדרום, חיזבאללה בצפון, מיליציות בעיראק, יועצים בתימן, וטיקטוק בטהרן.
והכול, אבל הכול, כדי לבחון מתי קורי העכביש יקרסו.

7 באוקטובר – חמאס בועט, ישראל מתעוררת

ואז הגיע הרגע שלהם: 7 באוקטובר 2023.
חמאס תקף, רצח, חטף, חגג, צילם – וחיכה לנפילת העכביש.

אבל במקום קריסה – קיבלנו עכביש סייבורג עם מערכת הגנה מרובוטית ופרצוף של איתמר בן גביר אחרי קפה חזק.

החברה הישראלית? התאחדה ברמת אפס סבירות.
החיילים? התייצבו בהמוניהם – כולל אלו ששברו רגל בצופים.
ההנהגה? פתאום נהייתה אולטרה-לוחמנית (אפילו בני גנץ נראה כמו הבן דוד של צ’אק נוריס).
והדעת קהל במערב? נו, היא כמובן האשימה את ישראל – אבל גם זה חלק מהתוכנית.

ולמי שלא הבין עדיין: במקום לגלות "קורי עכביש", איראן גילתה קורי פלדה עם טילים שממריאים בצורת משולש סימטרי.

איראן מביטה – ומגלה שיש לה שבר באגו

האיראנים, שבמשך שנים חימשו את כל מי שמוכן לומר "מוות לישראל" בתמורה לשלוש קופסאות שימורים ואיזה ספר קוראן משומש, מצאו את עצמם פתאום שואלים את השאלה האיומה:
"אולי טעינו?"

כי פתאום:

– ישראל לא רק נלחמת – היא עושה את זה טוב.
– העורף הישראלי לא נשבר – הוא נהיה סטנדאפיסט.
– הכלכלה הישראלית לא קרסה – היא התאוששה.
– וגרוע מכל – החיילים הישראלים רוצים להילחם.

זה בערך כמו שאוהד כדורגל איראני מגלה שהקבוצה שהוא שונא לא רק ניצחה – אלא עשתה את זה עם חילוף כפול ושוער פצוע.

השיחה שלא התקיימה בטהראן

תארו לכם ישיבת חירום בלשכת חמינאי:

– "המפקד, החמאס הפעיל את הניסוי."
– "ומה גילינו?"
– "שהישראלים לא קורי עכביש. הם כנראה קורי תיל עם סכין גילוח."
– "אז נלחץ על חיזבאללה."
– "ניסינו. הוא אמר שכרגע הוא ב'חישוב מסלול מחדש'."
– "אז נפעיל את תימן!"
– "שלחנו אותם, אבל הישראלים פשוט כיוונו כיפת ברזל ואז הלכו לישון."
– "נו… אז נירה ישירות מאיראן!"
– "עשינו את זה… ואז ישראל ירדה עלינו כמו נינג’ה עם פוטושופ."

קשה להפריז עד כמה איראן הופתעה מכך שישראל מסוגלת – ורוצה – להחזיר מלחמה.
זו לא רק טעות טקטית – זו קריסת עולם מושגים.

הפילוסופיה של העכביש

העכביש, ידידינו בעל שמונה הרגליים, אולי נראה שברירי – אבל הוא טורף.
הוא לא בונה קורים בשביל אמנות מופשטת – הוא בונה אותם כדי לטרוף.

ולכן, כשאיראן אמרה "קורי עכביש", היא התכוונה לחלש.
אבל בפועל, הקורים האלה ממשיכים לתפוס כל אויב שנכנס לטווח, ומזריקים לו רעל איטי של חיסול ממוקד, מלחמת סייבר ותגובה אווירית בשעה לא נוחה.

ישראל, כך התברר, היא לא עכביש עדין.
היא עכביש עקשן, מתוחכם, מבודד את עצמו ברשתות הגנה, ואז יוצא – בזחילה מהירה מאוד – לתקוף.

לקחים, צחוקים, וחיסול קונספציות

אז מה למדנו?

– שזילזול באויב עלול להיות אסטרטגיה חביבה אך קטלנית.
– שישראלים אולי צועקים אחד על השני, אבל כשהמשחק מתחיל – הם כוללים גם את הספסל, את האוהדים, ואת השדר.
– ושאם אתה עכבר קטן וצווחני שמנסה לאכול קורי עכביש – כדאי שתדע שמה שגרם לקור הזה להיראות עדין, זה שהוא פשוט לא רצה אותך שם עדיין.

אז בפעם הבאה שהמשטר האיראני ינסה להסביר לעולם שישראל חלשה, שברירית, וקרובה לקריסה, אולי מישהו יזכיר להם את מה שלמדנו באוקטובר ההוא:

העכביש הזה חי.
והוא אוכל ארוחת בוקר בצורת טילים בליסטיים.

ולסיום, תובנה אירונית מחויכת:
הדבר היחיד שקרה לעכביש הישראלי בקור הזה – זה שהוא נהיה רעב יותר.
אז אם אתם בטהראן – תתחילו לרעוד.
זה לא פחד.
זה פשוט… רשת.