או: איך הפסדנו את הוליווד, את האקדמיה, את מערכת המשפט, ואת השפה – אבל לפחות עדיין יש לנו מנגל בשבת

במטה של ההיגיון מול צבא הפחמימות הרגישות

פעם, המאבק הפוליטי היה על גבולות, תקציבים, חובות אקדמיים. היום? המאבק הוא על עצם היכולת לומר את המשפט "גבר ואישה נבראו זה לזה" מבלי שיבוא אליך טוויטר עם לפיד דיגיטלי ויצעק "פאשיסט!"

העולם המערבי נמצא בעיצומה של מתקפת פרוגרסיביות – מחלה כרונית של שעמום, עודף זמן פנוי, ותואר שני במדעי המגדר.
אבל אנחנו, אנשי ימין בריאים בדעתם, עם גז מדמיע של היגיון ותפילין בתיק – לא נוותר בקלות.
אז הנה מדריך מקיף למאבק בפרוגרסיביות – בגובה העיניים, עם חיוך, ובלי בקשת סליחה מראש.

להבין את האויב – מה זה בכלל פרוגרסיב?

פרוגרסיב, בשפת הימין, הוא אדם שמאמין שצריך לתקן את העולם – כל עוד זה לא כולל לשטוף כלים או להתגייס.
הוא בעד צדק – אבל מאוד סלקטיבי בצדדים.
הוא בעד חופש הביטוי – כל עוד זה לא שלך.
והוא בעד הכלה – אלא אם אתה חובש כיפה, גר בשומרון, או מאמין שיש הבדל בין גברים לנשים מלבד גובה הקול ונטייה לקנות ביסלי גריל.

בעולם שלו, הילד שלך צריך לשקול מחדש את המגדר שלו בגיל 6, ומנגל ביום העצמאות זה "הדרה של צמחונים עם רקע טראומטי."
זה לא שהוא רע – הוא פשוט סיים תואר במדעי ה"אני מרגיש ולכן אני צודק".

-- פרסומת --

איפה הם שולטים? (ספוילר: איפה לא)

1. בתקשורת
   כל בוקר נפתח ב"שלום, כאן יונית לוי, והנה למה אתה, כאדם מסורתי שלא התנצל היום על קיומו – טועה מוסרית."

2. באקדמיה
   שם לומדים איך "התנ"ך הוא בעצם פרויקט קולוניאליסטי לבן" ואיך ש"י עגנון היה צריך להשתמש בלשון נייטרלית מגדרית.

3. במערכת המשפט
   שם זכות ההפגנה תלויה בשאלה אם אתה נגד רפורמה או בעדה. וכן, "סבירות" זה מונח מאוד גמיש – תלוי מי שואל.

4. בשפה
   אתה כבר לא "גבר נשוי", אלא "אדם בעל זהות נישואתית עם אוריינטציה רומנטית הטרונורמטיבית". בהצלחה עם טופס 101.

כלים להתמודדות – מדריך לימין המבולבל

1. לפתח חוש הומור
   כי אין לך הרבה ברירות. כשסטודנט באוניברסיטה מסביר לך שבר רפאלי היא תוצר של דיכוי קפיטליסטי – או שאתה מתפוצץ, או שאתה צוחק.

2. לא להיכנס לפינות שיח מפולפלות מדי
   אם מישהו שואל אותך "מה ההבדל בין מגדר למין ביולוגי?" – ענה לו: "כמו ההבדל בין טופו לשווארמה. אחד קיים."

3. לא להתנצל
   אם אמרת משהו שפוי, הגיוני, ונשען על שלושת אלפי שנות תרבות – אל תתנצל. גם לא "אם פגעתי". אתה לא פגעת – הם חיפשו איפה להיפגע.

4. הומור, חזרה שנייה
   כשאומרים לך שלהגיד “אמא ואבא” זה מיקרו-אגרסיה, שאל אם מישהו רוצה מיקרו-שווארמה.

הפרוגרסיבי החביב – זן נדיר, אבל קיים

ישנם גם פרוגרסיבים טובים – כאלה שבאמת מאמינים בשוויון, דיאלוג וחופש. הם פשוט לא קיבלו עדיין פקודת ביטול מהמחנה שלהם.

את אלה לא שונאים – מזמינים לשבת, משכיבים ליד הילדים, ומנסים להראות להם שציונות זה לא בהכרח קולוניאליזם, ודגל ישראל לא נועד לפגוע באוכלוסיות צבעוניות, אלא לציין מדינה שבה חוגגים יום עצמאות עם דגלים, ולא עם עציץ של גמלים לא־בינאריים.

אזהרות – טעויות נפוצות של אנשי ימין

1. לצעוק "שמאלנים!!!" על כל דבר
   לא כל מישהו עם קוקו הוא פרוגרסיבי. חלקם פשוט עברו את גיל 40 בלי להתחתן.

2. להתקרבן בעצמך
   לא כל צעקה עליך היא פגיעה בזכויות האדם שלך. יש הבדל בין מאבק בצנזורה – לבין קיטור בפייסבוק עם 9 לייקים.

3. להאמין שכולם נגדך
   לא כולם. רק 94% מתקשורת המיינסטרים, ההוצאה לאור, ועדות האתיקה, ועדות החינוך, מרצים לאנתרופולוגיה ומפתחי תוכן בטלוויזיה החינוכית. כל השאר איתך.

הקרב על המציאות – עם חיוך, בלי פחד

המאבק מול הפרוגרסיביות הוא לא רק על אידיאולוגיה – אלא על עצם האפשרות לשבת עם הילדים, לראות חדשות, ולא להסביר כל שתי דקות למה דוד של יואב החליט לקרוא לעצמו "שירה" ולמה בגן אין כבר "אמא של שבת".

אבל בואו לא נאבד תקווה. בסוף, המציאות תנצח. אי אפשר להחליף ביולוגיה בציוצים, מסורת באקטיביזם, וערכים ב"תחושת פגיעות".

עד אז – תחייכו, תגיבו עם הומור, תצביעו (פעמיים, אם אפשר), ותזכרו:
את השפיות לא צריך לצעוק – מספיק לחיות אותה.