הממשלה שקמה – או הקואליציה הבלתי אפשרית מיקום מקביל שבו הכלבים מייבשים את האנשים

אחרי שבועות של מו”מ, סחטנות הדדית, ציוצים מאיימים, פוסטים דרמטיים של “עם ישראל ינצח” וסדרה של שיחות חשאיות במסדרונות הכנסת (ובתאי שירותים של קומה 3) – זה סוף־סוף קורה:

יש ממשלה.

האם היא תשרוד?
האם היא מתפקדת?
האם מישהו מבין מי נגד מי?
התשובה לכולן היא: "ובכן… בוא נגיד שכן, כדי לא להיכנס לדיכאון."

🧩 הממשלה שקמה: מוזיאון הטבע הפוליטי

הממשלה החדשה היא כמו אוסף בובות שבנו ילדים בני 5 ונתנו להן שמות מהאגדות:

• שר ביטחון שמפחד מהצבעה בוועדת הכנסת.

  -- פרסומת --

  

• שר חינוך שמתנגד לחינוך.

• שר תקשורת שלא מתראיין.

• שר חוץ שמעדיף להישאר בפנים.

• ושר תחבורה שגר בכלל במרחק 4 שעות מתחנת רכבת.

הכול עובד – בערך.
כמו שעון שווייצרי… מתוצרת עפולה.

⚖️ הקואליציה: שותפות אמיצה שנמשכת עד ההצבעה הבאה

הקואליציה, נזכיר, מבוססת על אמון הדדי.
או ליתר דיוק:
פחד הדדי שאם תעזוב – תקבל פחות בבחירות הבאות.

יש הסכמים קואליציוניים בני 170 עמודים, שבהם כתוב שחצי מהשרים יקבלו “זכות וטו, אבל רק בימי שלישי ובשנים מעוברות”.
כל ישיבת ממשלה נפתחת בכיבוד, ממשיכה באיומים, ומסתיימת בלחיצות ידיים לחוצות כמו ארוחה משפחתית אחרי צוואה מפתיעה.

🏛️ הכנסת נכנסת לפעולה – ומיד יוצאת להפסקה

יום השבעת הממשלה:
כולם עם חליפות, פרחים, ואיפור מחמיא במיוחד.
הנאומים חגיגיים:

• “אנחנו מתחילים דרך חדשה.”

• “הממשלה הזו תביא יציבות.”

• “אני מודה לאמא שלי שתמיד האמינה בי, חוץ מהפעם ההיא כשבחרתי ללמוד משפטים.”

ואז… יום אחרי?

הפסקה.
כי צריך “להתארגן על הוועדות”.
או אולי סתם להירגע קצת מהמאמץ.

🤡 האופוזיציה מתאחדת – כדי להפריע, כמובן

האופוזיציה, מאורגנת ומלאת זעם, נכנסת מיד לפעולה:

• מכנה את הממשלה "מושחתת".

• ואז “מסוכנת”.

• ואז “בלתי נסבלת”.

• ואז “אנחנו בעצם יכולים להצטרף, תלוי בתיק האוצר”.

חבר כנסת אחד מהאופוזיציה אפילו הכריז מעל הדוכן:

“היום הזה ייזכר לדיראון עולם!”
(אמר זאת גם בפעם הקודמת, ובזו שלפניה.)

🤯 משברים קואליציוניים? כבר מהיום הראשון

• אחד מחברי הכנסת מצביע בטעות נגד חוק שהוא עצמו הגיש.

• שר מתפטר בשידור חי, ואז מתחרט בציוץ.

• חבר כנסת מודיע ש"לא יוכל להצביע כל עוד אין לו לשכה בעיר הולדתו".
  (מסתבר שהיא הוקמה ב־1948, פורקה ב־1951, ומאז היא חניון.)

🪓 ואז מגיע האיום הגדול: פירוק הממשלה (כרגיל)

כי אם יש דבר קבוע בפוליטיקה הישראלית – זה שכולם מדברים על פירוק עוד לפני שהרכיבו מדף איקאה אחד.

• “אם לא תקבל את תיק הספורט – אני פורש.”

• “אם לא תקדם את חוק השקשוקה – אני מחזיר את המנדט.”

• “אם לא תעבור ההצעה שלי לשינוי סדר הישיבה – אני מצטרף לאופוזיציה.”

• “אם לא תפסיק לשלוח לי גיפים בוואטסאפ – אני תובע אותך.”

📜 הממשלה קמה, אבל אף אחד לא מבטיח שהיא תלך ישר. זו לא מערכת יציבה – זו מערכת יחסים. וכמו כל מערכת יחסים בישראל – היא דורשת תיווך, סבלנות, ויכולת להכין חמין לא משנה מה השעה.