תוצאות האמת – או איך כולנו הופתענו בדיוק ממה שציפינו מראש

אז זהו.
22:00. הקלפיות נסגרו.
הזיעה מהטורטייה של הצהריים התייבשה.
הסלפי כבר עלה לסטורי עם “הצבעתי ❤️🇮🇱”
וכולנו יושבים מול הטלוויזיה בציפייה דרוכה.

המדינה על הספה. הפרשנים על סטרואידים. האומה – בדרמה.

🎬 המדגם: טקס האוסקר של הדמוקרטיה

ב-21:59 יש שקט.
ב-22:00 – פיצוץ: שלושה מדגמים, שלושה ערוצים, שלוש מציאויות שונות.

• באחד – גוש הימין 61.

• בשני – גוש המרכז 60.

  -- פרסומת --

  

• בשלישי – גוש הייאוש 63, כולל החזית לעצמאות הנגב המערבי.

כל פרשן מסביר למה דווקא המדגם שלו נכון.
הצופים צועקים:
“אההה! אמרתי לכם!”
או
“הכול מכור!!!”
או
“איך לעזאזל הם שוב בפנים?”

📈 ואז מתחיל ליל הספירה…

המדגמים? שקר לבן עם פאה.
הספירה האמיתית – מתנהלת כמו פרק בנטפליקס:
מותח, ארוך מדי, ואף אחד לא מבין מי כתב את התסריט.

• האחוזים עולים, יורדים, פתאום נעלמים.

• מפלגה אחת “על סף אחוז החסימה” כבר ארבע שעות.

• מתנדב בקלפי בטמרה טועה בפתק – ועוצר את הספירה במדינה שלמה.

• ובסוף? הכל תלוי בתיבה אחת בנתיב הל"ה, שהגיעה עם שליח באופניים.

😵 כולם ניצחו

לא משנה מה התוצאה – כולם יוצאים מהאולפן בתחושת ניצחון:

• “אנחנו התחזקנו במספר המנדטים ליחידת מסר.”

• “זו אמירה ברורה מהציבור.”

• “אנחנו נקים ממשלה רחבה.”

• “ברור שהנשיא יטיל עלינו את המנדט.”

• “תראו את האווירה פה! תראו את הדגלים!”

(ברקע: שלושה פעילים, אחד מהם דוד של המועמד, צועקים "יש! מהפך!" בפה מלא חומוס.)

🧩 פאזל ההרכבה מתחיל

עוד לפני שתוצאות האמת פורסמו רשמית – המפלגות מתחילות במסע המוזר מכולם:
"משא ומתן קואליציוני".

• כל אחד דורש להיות שר ביטחון או כלכלה, גם אם קיבל מנדט וחצי ושלט בעפולה.

• כולם מדברים על “אחריות לאומית” תוך כדי שהם מחרימים זה את זה.

• כל ציוץ הופך לסוגיית משבר.

• ויש מפלגות שפתאום שוקלות “לשבת מהאופוזיציה” – מה שכמובן אומר “תזמינו אותנו, אנחנו מתלבטים מאוד”.

🤔 ומה הציבור חושב?

הציבור, איך לומר…
שבור.

• אלה שקיוו למפץ – קיבלו פיצוץ ברשתות.

• אלה שרצו יציבות – קיבלו עוד פעם בחירות.

• אלה שחלמו על שינוי – קיבלו עוד פעם אותו מועמד, רק עם חולצה אחרת.

• אלה שבכלל שכחו שיש בחירות – מתעוררים לראות את מדינת ישראל בבינג' פוליטי שהם לא ביקשו.

📜 תוצאות האמת, כמו הפרומו של ריאליטי: אתה יודע שזה לא באמת משנה, אבל אתה לא יכול להפסיק לצפות. כולם מנצחים, אף אחד לא יודע להרכיב, הציבור נאנח – והפוליטיקה הישראלית מתכוננת לסיבוב הבא, עם אותם שחקנים, רק בסדר אחר.