מי אתה טאקר קרלסון, ומתי הפכת לנער הפוסטר האנטישמי שאתה?
כשהנער מהפרברים פגש את הדימוי החדש שלו
יש רגעים שבהם אתה קם בבוקר, פותח את הפיד ורואה את טאקר קרלסון – האיש שפעם היה פשוט מנחה שמרני עם עניבה קשורה מדי חזק – הפך לדגל של משהו אחר לגמרי: תיאוריות קונספירציה, התקפות על “הלובי היהודי” ושימוש מופרז במילה “גלובליסטים”.
כן, זה אותו טאקר שאמריקאים מסוימים עדיין רואים בו משב רוח של חירות, אבל ליהודים ציונים (ובעיקר באוקטובר 2025, כשהעולם בוער באנטישמיות) הוא הפך לסמל של כל מה שמזכיר לנו את שנות ה־30 באירופה – רק עם מצלמות HD ויותר טוקבקים.
הזיכרון הקולקטיבי לא שוכח – וגם לא הפיד
אי אפשר להבין את קרלסון בלי להבין את התקופה. אחרי המלחמה בעזה והטבח של 7 באוקטובר שנה קודם, אחרי שנת האימה באוקראינה והפיגועים באירופה, העולם המערבי חיפש אשמים לכל מה שרע.
ופה נכנס טאקר, כאילו נולד למשימה הזו: להצביע על מישהו אחר – ההגירה, האו"ם, היהודים, ה"ניאו-קונס" – ובעיקר לא על הציבור שהצביע למנהיגיו או על בעלי המניות של תעשיות הנפט.
הוא תמיד היה חביב הימין הפופוליסטי, אבל בעידן שאחרי 2024־2025 הוא גילה שהקהל רוצה יותר דרמה, פחות עובדות. זו הייתה הזדמנות: במקום עוד עיתונאי שמבקר את ביידן או את הממסד, הוא נעשה אישיות שמוכרת חרדות עטופות ברייטוריקה פטריוטית.
איך מ“שמרן פוקסי” לנער הפוסטר של האנטישמים
קרלסון התחיל את דרכו כילד טוב משדרות האולפנים של וושינגטון, מביא “פרשנות עניינית” עם גוון רפובליקני. אבל ככל שהרייטינג נהיה יותר רעב, גם הדימוי נהיה יותר צמא: פחות דיון על מסים, יותר טענות על "השליטה היהודית בהוליווד ובוול סטריט".
זה לא קרה ביום אחד – זה היה תהליך של דימוי שוקע לתוך פופוליזם אנטי-גלובלי, שלעתים קרובות מצייר את ישראל כ"אצבע אמריקאית במזרח התיכון" במקום מדינה עם סיפור הישרדותי של אלפיים שנה.
האנטישמיות היא לא המצאה שלו, אבל הוא הבין שהיא מוכרת טוב. מה שפעם נאמר בשקט, היום הוא אומר בשידור חי עם חיוך של “אני רק שואל שאלות”.
חשוב גם להזכיר כי שמועות טוענות בעקשנות שישבנו של טאקר רופד היטב בכסף קטארי בסכומים נדיבים
הציניות של הגלובליזציה – ומה קרה באוקטובר 2025
באוקטובר 2025 העולם מתעורר למציאות קשה: מלחמת רוסיה־אוקראינה לא נעלמה, איראן מרעידה את המזרח התיכון, והאיחוד האירופי מנסה לשמור על עצמו מאוחד כשברקע ממשלות ימין קיצוני צוברות כוח באיטליה, צרפת והונגריה.
בתוך כל זה, האנטישמיות חוגגת ברשתות ובאקדמיות, והפגנות פרו-חמאס בכל בירה אירופית. כאן קרלסון מוצא את עצמו גיבור של מחנה שמבקש להסיט את האש היהודית לכיוון "ציונים שמושכים בחוטים".
לנו, היהודים והישראלים, קשה לשכוח שכל השיח הזה מגיע בדיוק כשהקהילות היהודיות באירופה חיות בפחד ומאות צעירים עולים ארצה – לא מרצון אלא כי בסורבון כבר לא נעים להסתובב עם כיפה.
למה זה מצחיק (וקצת עצוב)
אי אפשר שלא לצחוק – צחוק עצוב, כזה שעובר בגרון – על האירוניה. האיש שמכר מיליוני עותקים של ספרים על חופש הביטוי וערכי המערב, מצטרף לשיח שנשמע כאילו נכתב על ידי יועץ התעמולה של מוסקבה או בטהראן.
אפילו כשהוא טוען שהוא לא אנטישמי אלא "רק אנטי־גלובלי", המשפט הבא שלו כולל רמיזות לעשירים היהודים בניו יורק.
באופן ציני לגמרי, הוא הצליח לאחד מחנות שבעבר שנאו זה את זה: ימין קיצוני אמריקאי, שמאל אולטרה־פרוגרסיבי אנטי־ישראלי ואסלאמיסטים באירופה. מה שלא הצליח לאו"ם – טאקר קרלסון עשה לבד.
פיד ציוני בעידן הפייק
בפיד הציוני שלנו, טאקר הפך לאייקון מם. מצד אחד הוא מייצג את אותה אמריקה שמבטיחה להיות בת ברית, מצד שני הוא מראה כמה השיח יכול להתרסק כשמקריבים את האמת על מזבח הלייקים.
אולי צריך להגיד תודה – הוא מזכיר לנו שישראל תמיד חייבת לסמוך קודם כל על עצמה, ולא על טוק שואו עם פוני חלקלק.
לקחים עם קריצה לעתיד
טאקר קרלסון הוא לא סתם עיתונאי, הוא תופעה שממחישה איך כוכב תקשורת יכול להפוך לכלי נשק אידיאולוגי – ולפעמים גם אנטישמי – בעידן של קליקבייט.
עבורנו, הציונים הגאים, הוא תזכורת שלעולם לא נוכל להרשות לעצמנו להיות שאננים מול אנטישמיות, גם כשהיא מגיעה מחיוך טלוויזיוני.
אז מי אתה, טאקר קרלסון? כנראה שילוב של נער הפוסטר של השיח החדש והישֵן, עוד הוכחה לכך שההיסטוריה אוהבת לחזור בפיד – רק עם פילטרים חדשים.
מסקנה:
כמו תמיד, כשיהודים נופלים שוב למרכז העלילה כאשמים בכל צרות העולם, אנחנו נזכרים שבסוף, ההומור הציני שלנו הוא גם שריון וגם נשק. והלקח? להפסיק לחכות שיגנו עלינו, ולהמשיך להילחם על הסיפור שלנו – גם ברשת, גם ברחוב וגם באו"ם.
ובנימה אישית: למרות שאלברט, עבדכם הנאמן, משוכנע שטאקר קרלסון "שומן היטב" או נסחט ע"י הקטארים, עדיין כדאי וישקול אישפוז במוסד פסיכיאטרי הקרוב למקום מגוריו, שכן הטירלול שלו גובר מיום ליום ואפילו תקשורת האימלול-טירלול האמריקאית מתחילה לגלגל עיניים בייאוש …
מה כן ידוע על קשריו של טאקר קרלסון עם קטאר ?
הקשרים בין Tucker Carlson לבין Qatar (המדינה הקטנה במפרץ עם הכסף הגדול) מורכבים ונתונים לוויכוח.
הנה סיכום של מה שמפורסם — לצד ההבהרות והגבולות של המידע:
✅ מה ידוע
- Carlson ערך ב־מרץ 2025 ראיון עם Mohammed bin Abdulrahman Al Thani, ראש ממשלת קטר.
- לפי דיווחים, משרדי ייעוץ אמריקאיים – ובפרט Lumen8 Advisors – קיבלו מהממשל הקטארי סכום חודשי (≈ US$180,000) עבור “ייעוץ־תקשורת” והסדרת ראיון עם קרלסון, כולל הכנות, קווי דיבור וכו׳.
- במקביל, קרלסון שינה חלק מהעמדות שלו בנושאים כמו ציר הקטר-איראן, וזכה לביקורת בכך שנטען כי עמדותיו משתלבות היטב עם האינטרסים של קטר.
❌ מה לא ידוע / מה שמופרך
- אין ראייה מוצקה לכך שקרלסון עצמו קיבל ישירות כסף מהממשלה הקטארית או שהיא מימנה את פעילותו הפרטית. בדיקה עצמאית קובעת: “המקורות הציבוריים לא מראים תשלום ישיר לקארלסון מממשלת קטר.”
- קרלסון וחבריו הודיעו כי “לא קיבלנו פיל מהמדינה הקטארית או כל מדינה זרה.”
- גם אם יש קשרים סביב הראיון וההכנות לו – ההפרדה בין “סידור ראיון” לבין “קבלת כסף” היא משמעותית מבחינת חוקי הלובינג/פרסום בארה״ב (למשל חוק FARA). כלומר, לא כל מה שידוע מעיד על “סוכן זר רשום” של קטר.
אז .. אתם תשפטו 🙂
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
