הבעיה היא לא שכלי תקשורת מוטים.
הבעיה היא שהם עדיין מתעקשים להציג את עצמם כמקדש אובייקטיבי של אמת טהורה, בזמן שהם עושים יחסי ציבור עם תאורה דרמטית.

עיתונות המיינסטרים לא הפכה “שמאלנית” ביום אחד' היא פשוט הפסיקה להיות מגוונת.
וכשאין גיוון – יש כיוון … וכשיש כיוון – "כלב השמירה של הדמוקרטיה" כבר לא שומר.

בעולם שבו מהירות מנצחת דיוק … האמת תמיד מגיעה אחרונה, ולפעמים, כבר אין מי שמחכה לה.
אז איך אתה ישן בלילה, עיתונאי קטן שלי ? כנראה לא רע בכלל … כי כשכולם עושים רעש, גם המצפון שומע פחות.

יש מושג כזה בישראל: "אחדות".
הוא כמו חמין בקיץ – כולם מדברים עליו בחיבה, אף אחד לא באמת מוכן לשלם עליו את המחיר.

אתה תמיד יכול לנסות שוב. ועוד פעם. ועוד פעם.
כן, כי שלום – מסתבר – הוא המוצר היחיד בעולם שאתה משלם עליו מראש, שוב ושוב, גם כשהוא לא מגיע.

האנטישמיות היא לא המצאה של טאקר קרלסון, אבל הוא הבין שהיא מוכרת טוב. מה שפעם נאמר בשקט, היום הוא אומר בשידור חי עם חיוך של “אני רק שואל שאלות”.
חשוב גם להזכיר כי שמועות טוענות בעקשנות שישבנו של טאקר רופד היטב בכסף קטארי בסכומים נדיבים

כששומעים את המילה "כיבוש", כל אחד מדמיין אוטומט, מחסומים, גדרות, וצבא על כל פינה.
אבל מסתבר שהכיבוש הזה? הוא פחות "כיבוש" ויותר "שירות לקוחות VIP" – עם חשבונית לפיקוד העורף.

יותר ויותר אנשים מתעוררים מגלים שה"חושך" הזה של מסורת, גבולות, משפחה ועם – הוא בדיוק מה שהחזיק את הציוויליזציה
והם מתחילים להבין: הקידמה האמיתית לא מוחקת את העבר – היא בונה עליו.