איך הפכה האקדמיה ממקדש לחיפוש האמת – לסופרמרקט של דעות “מאושרות על ידי המערכת”

פעם, אם היית שומע שמישהו "פרופסור", היית מתרשם.
לא חשוב ממה – פיזיקה גרעינית או יידיש.
העיקר: זה מישהו שחי בספרייה, ישן על הר של מאמרים, ומדבר רק בא footnotes.

היום?
תגיד שמישהו "חוקר מגדר פוסט-קולוניאלי עם התמחות באקטיביזם אקלים פמיניסטי",
והתגובה הטבעית היא:
"וואלה, ויש לזה קורס בפילוסופיה או במחלקה לסוציולוגיה של הכעס?"

כי האקדמיה של היום כבר לא עוסקת בלחפש אמת –
היא עסוקה בלחנך אותך לאמת שלה.

מקדש הידע? יותר כמו סדנת חינוך מחדש

הסטודנט הימני נכנס לשיעור.
המנחה אומרת: "אנחנו בעד פלורליזם".
אבל אחרי עשרים דקות – כבר הבנת שפלורליזם פירושו:
כולם מוזמנים לדבר – כל עוד הם מסכימים איתנו.

תנסה לשאול:
"מה לגבי הזהות היהודית הלאומית של המדינה?"
ואתה עלול למצוא את עצמך בצילומים של קבוצת וואטסאפ בשם "המאבק הפוסט-קולוניאלי לדמוקרטיזציה של השיח".

-- פרסומת --

המילים השתנו – גם המושגים

פעם "אקדמיה" פירושו: ידע, עובדות, מחקר.
היום?

• "כיבוש" = כל נוכחות יהודית מזרחית לקו הירוק (ולפעמים גם מערבית לו).
• "חופש ביטוי" = כל ביטוי שנאמר בשמאל.
• "דיכוי" = אם מישהו סתר את הדעה שלך.
• "גזענות ממסדית" = אם פרופסור אשכנזי לא מקבל קידום למרות שהוא כתב שלושה מאמרים על חוויית הציפורים הגלותיות בשירה תימנית.

מי שלא נכנס לקו המחשבה – מוקפא אקדמית

תנסה להגיש מאמר שמאתגר את גישת "האדם הלבן ככובש אוניברסלי",
או כזה שמגן על זכותה של ישראל להיות מדינה יהודית –
וכולך תרגיש כמו עט נובע בתוך סדנת כתיבה באייפד.

פתאום אתה "בעייתי", "לא עומד בסטנדרטים המחקריים",
או גרוע מזה – אתה "חוקר עם אג'נדה".
כי באקדמיה של היום, רק לאג'נדה הנכונה יש תעודת הכשר.

הימין באוניברסיטה? יש דבר כזה – אבל הוא במחתרת

סטודנטים ימנים מדברים בלחישה.
משתמשים ב-eufemisms:
"ביקורת על הדומיננטיות הנרטיבית" במקום פשוט לומר:
”למה אתם מוחקים את הציונות?”

יש להם קבוצות וואטסאפ סודיות, מועדונים קטנים, מפגשים במרתפים.
לא כי הם מסוכנים – כי הם רוצים לדבר על דברים שמחוץ למסגרת הדיון המותר.

כמו אהבת הארץ.
כמו שירות בצבא.
כמו תמיכה במוסדות המדינה – כשהם תומכים במדינה ולא מחנכים נגדה.

ולמה זה חשוב? כי האוניברסיטה של היום – היא האליטה של המחר

מה שלומדים בכיתה, יהפוך למאמר.
המאמר יהפוך למדיניות.
המדיניות תהפוך לחוק.
והחוק – יהפוך למציאות שבה אתה תצטרך להתנצל על זה שאתה ישראלי, יהודי, גבר, ציוני, ובמקרה גר ליד גבעה שלא קיימת במפות של הסכמי אוסלו.

המסקנה: לחשוב באופן חופשי – זה להיאבק בתוך מערכת שלא תמיד רוצה שתחשוב

אם אתה סטודנט ימני, או סתם אחד שפוי:

• אל תפחד לשאול.
• אל תשתוק כשמשתיקים.
• תחפש מרצים אמיצים – ויש כאלה.
• ותחנך את עצמך לא פחות ממה שמלמדים אותך.

כי אוניברסיטה אמורה להיות מקום של ויכוח, לא של ציות.
וכשכולם מסכימים – מישהו מפחד לדבר.

👀 לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם

שם*

מייל*

אני מסכים/ה למדיניות הפרטיות של האתר

-- פרסומת --