מלחמה זה דבר קשה. אבל מה עם המלחמה על הניקוד?

נכון, יש טילים, יש רחפנים, יש תקיפות אוויריות שגורמות לווייז להיכנס לפאניקה. אבל בזמן שאנחנו נלחמים בשדות הקרב, בשמים, בים, בסייבר ואפילו במועצת הביטחון – יש עוד חזית אחת שנשכחת מהשיח הציבורי:
משחק "ארץ–עיר".

ולא סתם משחק. מדובר בזירת הקרב האמיתית של האומה. זו שממנה צומחות דיפלומטיות משפחתיות, משקעים בילדות, טראומות מניקוד, ותחושת לאומיות עזה שמתרכזת כולן בשאלה אחת:
"איראן – מותר לכתוב או שהיא כבר לא נחשבת?"

פעם, הכל היה פשוט

פעם, כשהיינו ילדים, איראן הייתה כוכבת. לא באירוויזיון – שם היא הייתה קצת פחות פופולרית – אבל ב"ארץ–עיר"? אלופה!

• א' – ארץ: איראן. 10 נקודות.
• שם של בן: אחמד. בינגו!
• שם של בת: אירנה. אולי גנרי, אבל קביל.
• אוכל: אש רשטה (אם הצלחת להסביר לשאר השחקנים שזה תבשיל פרסי, קיבלת כפול!)

איראן הייתה סוג של קלף מנצח. לא משעמם כמו "איטליה", לא בנאלי כמו "אנגליה", ובטח לא סתם יבש כמו "איי פוקלנד" (שגם ככה לא ברור אם מישהו חוץ מהבריטים והפינגווינים סופר אותם).

-- פרסומת --

אבל אז פרצה המלחמה

ופתאום… לא נעים.
זה קצת מרגיש כמו לכתוב "איראן" ב"ארץ–עיר" תוך כדי הפצצה של איספהאן – זה כמעט כמו לכתוב "גרמניה" בזמן מצור על סטלינגרד.
מה עושים עכשיו? האם איראן עדיין "ארץ"? או שכבר מדובר ב"שטח אויב שאינו בר זיכרון משחקי"?

יש שאומרים: "אסור לכתוב אותה, היא אויבת!"
אחרים טוענים: "דווקא בגלל שהיא אויבת – נזכור אותה!"
והפרופסור ההוא מהחוג ללשון טוען: "איראן היא מושג תרבותי, לא רק גיאוגרפי!"
(הוא כמובן הודח מהמשחק כי כתב "אוריינטציה" בקטגוריה של "צומח").

הגיאופוליטיקה של המשחקים

אם ישראל תכבוש חלקים מטהראן – האם איראן תיחשב "עיר ישראלית"?
ואם איראן תתפרק לשבטים אתניים, ונקבל מדינה בשם "כורדיסטאן הפרסית" – האם היא תחליף את איראן באות א'?
ומה יקרה אם בעתיד יתגלו חיים תבוניים על כוכב לכת בשם אומגה – האם איראן תרד למקום שני גם שם?

וכאן טמונה הבעיה: כשמדינה יוצאת מהקונצנזוס המשחקי, היא מאבדת את תוקף קיומה התרבותי.
ברגע שאף ילד לא כותב "איראן" במחברת – זה גרוע יותר מכל סנקציה.

מה מחליף את איראן?

בדקנו עם מומחי "ארץ–עיר" מהצפון, הדרום, המרכז ופתח תקווה (שם יש אליפות שנתית).
במקום "איראן", ילדים התחילו לכתוב:

• אל סלבדור – כי זה נשמע מגניב
• אוזבקיסטן – כי אף אחד לא יכול להוכיח שאתה טועה
• אוקראינה – כי כבר התרגלנו לסכסוכים עם מדינות שצריכות שיקום
• איחוד האמירויות – כי זה נותן הרגשה של נורמליזציה במשחק

אבל אף אחת לא מחליפה את התחושה המיוחדת של לכתוב "איראן" ואז להביט לשחקנים סביב ולחכות שיגידו: "וואלה. שכחתי ממנה."

אז מה הפתרון?

אפשרות א': סובלנות משחקית
נחליט ש"ארץ–עיר" הוא אזור מפורז, בו אין אויבים – רק משתתפים גיאוגרפיים. גם צפון קוריאה תתקבל, אם כי בלי חיוך.

אפשרות ב': מודל נאט"ו
כל מדינה שנמצאת בקונפליקט חמוש – מוקפאת מהמשחק עד הודעה חדשה. מה שאומר שאם ישראל ואיראן נלחמות, גם ישראל יוצאת מהמשחק. נשארתם עם איסלנד.

אפשרות ג': פתרון פרקטי – מוסיפים קטגוריה חדשה: "אויב אסטרטגי באות זו"
כך למשל:

• א' – אויב אסטרטגי: איראן. 10 נקודות
• ב' – אויב אסטרטגי: ביירות (אם אתם ממש לוחמניים)

סיכום: לשכוח את איראן? רק אם נשכח את עצמנו

מלחמות באות והולכות, אבל מה שנשאר בלב הוא המחברת המשובצת, הילדה עם הטושים, והמריבה האינסופית על האם "אקווריום" זה דומם או חי.
איראן, תרצי או לא, את חלק בלתי נפרד מהמקום שלנו – בין "ארץ" ל"עיר", בין איום קיומי לבדיחה בין חברים.

ולכן, גם אם תקרוס, תתפרק, תשתנה, תתחלף או תסכים לנרמל יחסים –
במשחק "ארץ–עיר", את תמיד תהיי ב-א'.
לפחות עד שנפנים שגם "אנדורה" קיימת.

נ.ב.
בפעם הבאה שמישהו יכתוב "איראן" במשחק, וכולם יגידו "מה פתאום, היא כבר לא קיימת",
פשוט תגידו:
"אז מה? גם קסטינה כבר לא קיימת, ועדיין היא מופיעה בכבישים."