אתה לא רעב. אתה עצוב. או משועמם. או בודד. או סתם צפית בחדשות יותר מ-5 דקות. ובכל זאת איכשהו אתה עומד מול המקרר, נועץ מבט בגביע חומוס, ותוהה למה פתאום הטחינה נראית כמו חיבוק של אימא.
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, כַּאֲשֶׁר גָּבְרוּ הָאִיּוּמִים מִטֶּהְרָאן וְהִתְקָרְבָה הַסַּכָּנָה אֶל סַף בִּלְתִּי נִסְבָּל, וַתַּחְלֵט יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא תְּמַתֵּן עוֹד. וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: אִם לֹא אֲנִי לִי – מִי לִי, וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי – מָה אֲנִי?
וְכָךְ יַעַמְדוּ זֶה מוּל זֶה יוֹרֶשֶׁת פָּרַס הָעַתִּיקָה וּמְדִינַת הַיְּהוּדִים שֶׁקָּמָה מֵחָדָשׁ; לֹא עוֹד סִפּוּר שֶׁל חֲצַר מְלוּכָה וּמִשְׁתֶּה, כִּי אִם מַאֲבָק שֶׁל עֹצְמָה, תּוֹדָעָה וְהַרְתָּעָה, לֹא עוֹד מְגִלָּה הַנֶּחְתֶּמֶת בְּמִשְׁתֶּה וּבְשִׂמְחָה, אֶלָּא פֶּרֶק פָּתוּחַ שֶׁעֲדַיִן נִכְתָּב..
ירי בחתונות הוא לא גזרת שמיים
הוא תוצר של נשק בלתי חוקי, אכיפה רופפת, ונורמות כוח שלא טופלו בזמן
למה בגני הילדים שרים על "פלואידיות מגדרית", אבל אסור להגיד "שמע ישראל"
"ערבים נוצרים" זה אוקסימורון היסטורי. הם לא ערבים – הם צאצאי העמים הקדומים של הלבנט שנכבשו, עורבזו, ונדחקו לפינה. חלקם מתחילים להבין את זה. אחרים עדיין חיים באשליה
האם האידיאולוגיה הזו הייתה שורדת שבוע אחד במזרח התיכון – בלי ליווי של מאמר מערכת ?
יש אותם אנשים שפותחים את היום שלהם ב"ריצה קלה" ו"חביתה עם אבוקדו". אני, לעומת זאת, פותח את הבוקר כמו אסיר שנשמע לקריאה מהמקלט: באימה, בפיג'מה ובצעד כושל לכיוון הקומקום. כל בוקר. כל יום. מאז גן חובה.
אם ההיסטוריה מלמדת משהו, זה שרעיונות גדולים נראים נפלא עד הרגע שבו צריך ליישם אותם.
טראמפ לא רק "דואג לחבר". הוא צריך שותף פנוי. פנוי ממשפטים, פנוי מכותרות פליליות, פנוי להתייצב שוב כשחקן אזורי עם מנדט פוליטי מלא
