איך הפך “שלום היסטורי” להסכם אי־נעימות מנומס עם שכנה שממש לא סובלת אותך
פוסט רעיל במקצת על פורים … הכל בגלל פחות מדי שינה וחוסר בקפאין בורידים …
אולי זו תהיה אחת האירוניות הגדולות של ההיסטוריה: האימפריה ששחררה את היהודים תמצא את עצמה, אלפי שנים אחרי, נעה לעבר חופש בגלל אותם יהודים.
האם זה ייגמר מחר? כנראה שלא … האם זה תהליך שהתחיל? בהחלט כן.
ובמזרח התיכון, לפעמים ההבנה שהמשחק השתנה מסוכנת יותר מכל שיגור
יש רגעים שבהם אתה יושב מול הטלוויזיה, מקשיב לפאנל חדשותי, ושואל את עצמך שאלה פשוטה:
"אני צופה בדיווח עיתונאי – או באודישן לקריינות של סרט תעמולה?"
במזרח התיכון – האזור שבו גם מזג האוויר וגם הטמפרמנט אינם נוטים לאיפוק – רמדאן הפך, במיוחד בעשורים האחרונים גם לזירה פוליטית, תקשורתית ולעיתים נפיצה במיוחד.
מגילת אסתר אינה רק סיפור על עבר רחוק, היא תזכורת לכך שרטוריקה מסוכנת עלולה להפוך למדיניות
ושמדיניות עלולה להפוך למציאות
מבט אל שאלה האסטרטגית הרחבה: האם שינוי משטר באיראן הוא אינטרס ישראלי צר, או אינטרס מערבי-דמוקרטי רחב יותר?
ומה עומד מאחורי הטענה האמריקנית, מימין ומשמאל, ש"איראן היא מלחמה בשביל ישראל"?
ישראל היא מראה ומצרים, כמו רבות אחרות, לא אוהבת את מה שהיא רואה בה.
הכותרת תמיד תישמע אינטלקטואלית, רגישה, מאוזנת …
אבל בפנים? אותו סיפור, שוב ושוב: ישראל חזקה, ולכן אשמה.
