על תפקידה של התקשורת בעיצוב דעת הקהל, ואיך הפכה המדיה החברתית למראה עקומה במקום לשופר ציבורי

מול קמפיין שמאלצי של "רזים בעזה", צריך לומר בקול: היחידים שמרעיבים את עזה – הם אלה שמסתתרים מאחורי תושבי עזה.
מי שבונה בונקרים תחת בתי חולים, שישתוק כשמדברים על מוסר.
ומי שעולה במשקל בזמן שהוא מציג תמונות של רעב, ראוי לכל דבר – חוץ מאמפתיה.

🎭 מתחים בשכונה: יוון נגד טורקיה – שוברים צלחות, שוברים שתיקה 🎭
בין מטוסים שחודרים בטעות, גז טבעי שמבעבע מתחת לפני הים, ושרים שמדברים כמו בטברנה יוונית – יוון וטורקיה עולות שלב במריבה שהתחילה עוד בימי טרויה.
מי אמר שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, רק עם פחות סוסים מעץ ויותר נאט"ו?
🧿 המאמר שיגרום לכם לרצות להזמין גם גירוס וגם קבב – אבל לא באותו שולחן.

מול עינינו נרקמת ברית מוזרה, מטרידה ולעיתים פתטית, בין השמאל הרדיקלי במערב לבין תנועות אסלאמיסטיות פונדמנטליסטיות. קוראים לזה הברית האדומה-ירוקה – אדום כמו הדם מהמהפכה הקומוניסטית, ירוק כמו דגלי חמאס והאחים המוסלמים. וזה לא מדע בדיוני, זו המציאות שבה חיים האוניברסיטאות, התקשורת, ובאופן די מטריד – גם לא מעט פוליטיקאים אירופים.