האנטישמיות היא לא המצאה של טאקר קרלסון, אבל הוא הבין שהיא מוכרת טוב. מה שפעם נאמר בשקט, היום הוא אומר בשידור חי עם חיוך של “אני רק שואל שאלות”.
חשוב גם להזכיר כי שמועות טוענות בעקשנות שישבנו של טאקר רופד היטב בכסף קטארי בסכומים נדיבים
האימפריה לא נופלת מהפצצות – היא נופלת מצחוק מרוב מוסר.
והשמש?
היא אולי עדיין לא שקעה על כל בריטניה, אבל על השכל הבריטי – כבר מזמן ירדה החשכה.
פעם, כשדיברת על ספרד, דמיינת פלמנקו, סאנגְרִיה, ים תיכוני, וסייסטה אינסופית תחת שמש נוצצת.
היום? אפשר להוסיף לרשימה גם מסגדים נוצצים, מחבלים מתעוררים, ופוליטיקאים שמתנמנמים מול המציאות.
פעם, בצרפת, חתכו ראשים בשביל חירות, שוויון ואחווה, היום, חותכים ראשים בשם "כבוד הנביא".
זה לא סתם פרדוקס היסטורי – זו טרגדיה מערבית עם תסריט של דיסני ואלימות של דאע"ש.
תודה לך, דונלד על זה שהזכרת לנו שציונות זה לא התנצלות
ושאפשר להגן על המדינה גם עם חיוך, גם עם הומור – וגם עם כמה עקיצות טובות למערכת שמעדיפה להתקרבן
ישראל של אוקטובר 2025 היא מדינה עם הרבה מחלות רקע – טראומות ביטחוניות, עייפות לאומית, מחאות בלתי נגמרות, חוסר אמון במוסדות, ותחושת מצור תמידית – גם מבפנים.
אבל בתוך כל זה, צומחת תופעה אחת שמסקרנת רופאים, פילוסופים ופוליטיקאים כאחד: המחלה האוטואימונית הציונית. או בשם העממי שלה – השמאל הישראלי הקיצוני.
הגיע הזמן לצלול פנימה אל תוך היצורים הפוליטיים המוזרים ביותר בנוף הישראלי – אלה שמתחילים כ"תנועה" עם חזון, מתגלגלים להיות "מפלגה" עם מצע, ובסוף מתכווצים ל־4 מנדטים וקבוצת וואטסאפ.
אוקטובר 2025 מוכיח שמלחמת העולם השלישית לא חייבת להתחיל עם פצצות אטום; מספיק שילוב של טיקטוקיסטית פרוגרסיבית עם דגל חמאס ומימון רוסי.
אם הייתם נרדמים בשנת 1995 ומתעוררים באוקטובר 2025, הייתם מדפדפים בחדשות ושואלים את עצמכם: “מה זה לעזאזל קרה לבלגיה?!”
מדינה שבשביל רוב העולם סימלה שוקולד, כיכר יפהפייה בבריסל ובירה עם קצף מושלם — הפכה לזירת קרב בין תרבות מערבית עייפה לאידיאולוגיה שמאמינה שהמאה ה-7 היא ההיי-טק של הערכים
מאוקטובר 2025 כבר ברור דבר אחד: עזה לא צריכה "שיפוץ". היא צריכה אתחול.
שאלה אחת בלבד נותרה פתוחה – למה, בשם השכל הישר, שמישהו ירצה לשקם את עזה, כמה זמן זה אמור לקחת, ובעיקר – מי לעזאזל אמור לגור שם אחר כך?
