האם הוא באמת חי?
או שמישהו פשוט לא מוכן לוותר עליו, וממשיך לנפח אותו רק כדי שיהיה על מה לכעוס.
הישראלי החדש לא ביקש להיוולד כך, הוא נדחף לשם.
המלחמה לא הפכה אותנו לטובים יותר, היא הפכה אותנו ליותר אמיתיים
פעם התרבות דחפה להתרבות, היום היא לוחשת: "רק אם זה מתאים לך”
כשהחיים הופכים לניהול סיכונים, גם הילדים צריכים הצדקה רציונלית
לישראל אין נפט, אין שקט, ואין סבלנות.
מה שיש לה – זה "ביחד"
בפעם הבאה שמישהו יגלגל עיניים וישאל “מה הקטע עם לא לגעת?”, אפשר לענות בפשטות: זה לא פחד ממין, זה חשד עמוק בכך שדברים טובים מדי, בלי גבולות, נוטים להיגמר רע
זוגות חכמים – דתיים או חילוניים – יודעים: כל ריב הוא הזדמנות לצמיחה .. ולסלט ביצים משותף אחר כך
זה לא עניין של ימין או שמאל אלא של מדינה שמחליטה אם היא רוצה להתקיים כמדינה או כארגון סיוע עם דגל.
כי פלסטיניזציה לא נעצרת בדיבורים ופוליגמיה לא נעלמת בסובלנות.
האישה הבדואית: תמיד קורבן, אף פעם לא אזרחית
היא הכול – חוץ מבן אדם עם זכויות קונקרטיות שמישהו באמת מתכוון לאכוף.
מי שרוצה להשתלב – ברוך הבא, מי שרוצה לערער, להסית ולהצדיק טרור –
שלא יתפלא כשמפסיקים לקרוא לזה “מורכב”.
הקרע לא ייסגר בנאום, לא בפוסט פיוס ולא בחיבוק מזויף באולפן.
הוא ייסגר רק כשצד אחד יפסיק לשקר או כשצד שני יפסיק להתנצל
