יש משפטים בחיים שהם כמו נורת אזהרה מהבהבת. אתה לא צריך לשמוע את כולו כדי להבין שמשהו כאן הולך להיגמר רע.
לדוגמה:

• "אל תדאג, אני יודע מה אני עושה" — רגע לפני שהאוטו נתקע בדיונה.
• "אני לא נגד ישראל, רק נגד הציונות" — רגע לפני שתשמע הסבר על למה אתה בעצם קולוניאליסט.
• ו־"מהנהר לים, פלסטין תהיה חופשית" — רגע לפני שיגידו לך שזו סתם קריאה חמודה לשחרור, כאילו מדובר במסע פרפרים מגן הירק עד לים.

אבל בואו נדבר דוגרי: כל ישראלי ששומע את המשפט הזה — אם הוא לא נמצא כרגע בפקולטה למדעי האשליות — יודע בדיוק מה הכוונה. "מהנהר לים" זה לא שיר ילדים, זה לא סלוגן של משרד התיירות, וזה בטח לא הצעה למסלול טיול. זה הצהרת מחיקה — גיאוגרפית, היסטורית ופיזית — של כל מה שאנחנו קוראים לו בית.

דימוי פסטורלי… לאנשים בלי מפות

המשפט הזה נמכר בעולם, במיוחד בשמאל הפרוגרסיבי, כאילו הוא מתאר איזו פנטזיית אחווה בין-עדתית: מהירדן ועד הים, כולם יגורו בשלום, יחלקו חומוס, וילמדו אחד את השני ריקודי עם. זה רעיון יפה — בערך כמו לחשוב שאם תפתח את כל הכלובים בספארי, האריות, הזברות והג'ירפות יעשו על האש ביחד.

אבל יש בעיה קטנה: מה שקורה בפועל כשאומרים "חופשית" הוא לא "חופשית לחיות", אלא "חופשית מיהודים". זה לא ציור של דו-קיום — זה תכנית ריסוס. והאנשים שמוכרים את זה כ"מסר לשחרור" יודעים את זה טוב מאוד.

הבעיה היא לא הגיאוגרפיה — אלא הכוונה

תחשבו רגע: אם היו אומרים באירופה "מהתעלה האנגלית עד הפירנאים, צרפת תהיה חופשית", בזמן שהצרפתים כבר חיים שם — כולם היו מבינים שמדובר במלחמה. אז למה כאן זה פתאום "שיח לגיטימי"? כי קל למכור חלום למי שלא יודע מה קורה כאן, וקשה להודות שהחלום הזה כולל טרנספר של 7 מיליון איש.

-- פרסומת --

הציניות שבפשטות

האמת? המשפט הזה כל כך ישיר, שאפילו הציניות מתקשה להדביק את הקצב. הרי אין כאן מסרים סמויים. לא מדובר בקוד כמו "פתרון שתי המדינות" או "החזרת הפליטים". זה פשוט: מהנהר עד הים — הכול שלנו, ואתם לא כאן.

ובכל זאת, יש אנשים שינסו להסביר לך שזה "קריאה לחופש". כמו שמישהו יגיד לך ש"עוגת שוקולד" זה שם קוד לשמירה על כושר.

מה זה עושה לנו בראש?

לישראלי ממוצע, במיוחד אחד עם נטייה ימנית-לאומית, זה משפט שמעורר שלושה רגשות במקביל:

1. רפלקס הגנה — כי אתה מבין שמדובר באיום ישיר על הקיום שלך.
2. חוסר אמון — איך אנשים אינטליגנטים בעולם יכולים לקנות את השטות הזו?
3. בדיחה מרה — כי אם כבר מחלקים סיסמאות מחיקה, אולי גם אנחנו נתחיל: "מהפרת לנילוס, ישראל תהיה חופשית". נראה אם זה יתקבל בפתיחות באו"ם.

ההומור השחור כתרופה

האמת היא, שאם לא נצחק מזה, נצטרך לבכות. כי "מהנהר לים" זה לא רק משפט. זה תמצית של נרטיב — נרטיב שאומר שהיהודים כאן על תנאי, ושהתנאי פג תוקף. ההבדל היחיד הוא שאנחנו לא באמת קונים את זה. ואם מישהו חושב שב־2025 אפשר "לסגור את הפינה" עם עם שלם בשלט "Free Palestine", אז הוא חי בעולם מקביל — כזה שבו היסטוריה, מציאות וסטטיסטיקה הם המלצות בלבד.

לסיכום

כשאני שומע "מהנהר לים", אני לא חושב על נוף. אני לא חושב על טיול. אני לא חושב על שלום. אני שומע, בפשטות, "אנחנו רוצים שתיעלמו". ההבדל היחיד בינינו לבין מי שצועק את זה ברחוב בלונדון או ניו-יורק הוא שאנחנו יודעים שזה לא יקרה — לא כי אנחנו מאמינים בפיות, אלא כי אנחנו יודעים לשחות בנהר, ולשמור על הים.

-- פרסומת --