יש ביטויים שהם כמו צופר אזעקה: לא משנה אם אתה באמצע קפה או באמצע פקק — אתה קולט מיד שמדובר באיום. "מהנהר לים" הוא בדיוק כזה. זה לא שיר עם, זה לא הזמנה לטרק, וזה בטח לא קמפיין של משרד התיירות הפלסטיני. זה מסר לוחמני, חד וברור: "מהירדן ועד הים התיכון — אתם, היהודים, לא כאן".

המשפט הזה נמכר בעולם, במיוחד בשמאל הפרוגרסיבי, כאילו הוא מתאר איזו פנטזיית אחווה בין-עדתית: מהירדן ועד הים, כולם יגורו בשלום, יחלקו חומוס, וילמדו אחד את השני ריקודי עם. זה רעיון יפה — בערך כמו לחשוב שאם תפתח את כל הכלובים בספארי, האריות, הזברות והג'ירפות יעשו על האש ביחד.

לא דו-קיום — דוקטרינת חיסול

כשצועקים את זה בניו יורק, לונדון או ברלין, זה נשמע אולי כמו קריאת חופש רומנטית. בפועל, מי שמכיר היסטוריה יודע: כל מפה שכוללת את השטח מהירדן עד הים בלי ישראל — היא לא "מדינה שוויונית", אלא שטח כבוש אחרי חיסול האוכלוסייה הקיימת. לא צריך דוקטורט בלימודי המזרח התיכון כדי להבין שה"פלטפורמה" הזו היא בעצם הצהרת מלחמה — מהסוג שמופיעה בפרק הפתיחה של כל ספר היסטוריה על רצח עם.

דגל שחור על חוף הים

כשהחמאס, הג'יהאד האיסלאמי ושאר ארגוני חיבה לישראל צועקים "מהנהר לים", הם לא מתכוונים לפתוח סניף של שלום עכשיו. הם מתכוונים לחמאס כמודל שלטון — מה שאומר כיבוש, טרור, וגופות. המשפט הזה הוא לא חלום — הוא פקודת קרב. והפקודה ברורה: למחוק את ישראל מהמפה.

ההיסטוריה כבר שמעה את זה

אנחנו, היהודים, כבר שמענו גרסאות של המשפט הזה:

-- פרסומת --

• "יהודה תהיה חופשית מיהודים" — הרומאים, שנת 135.
• "הפתרון הסופי" — גרמניה הנאצית, 1942.
• "הים הוא יעדכם" — מנהיגי ערב, ערב מלחמת ששת הימים.

הסיסמאות משתנות, המילים מצוחצחות יותר, אבל המשמעות זהה: חיסול לאומי.

המבחן ההפוך

תארו לעצמכם שישראל הייתה נוקטת בסיסמה מקבילה: "מהפרת לנילוס, ישראל תהיה חופשית". אתם יכולים לדמיין כמה שניות היו עוברות עד שהאו"ם היה מתכנס לישיבת חירום, ומוציא גינוי בגודל של מגילת אסתר? אבל כשצד אחר מדבר על חיסול ישראל — פתאום זה "שיח פוליטי לגיטימי".

ציניות בתרגום חופשי

כשאני שומע "מהנהר לים", אני לא רואה נוף ולא שומע צליל של מים זורמים. אני שומע את התופים של צבא פולש, אני רואה מפות קרב, ואני מזהה את אותו נרטיב ישן שמנסה לשים אותנו שוב בתור למבחן הישרדות. ההבדל היחיד הוא שהפעם — אנחנו חמושים, מאומנים, ומחזיקים את השטח.

המענה שלנו

לכן, מבחינתי, כל פעם שמישהו אומר "מהנהר לים", אני שומע אתגר. אני נזכר שאנחנו לא פה בחסד, אלא בזכות ובכוח. המענה היחיד לסיסמה הזו הוא לא ויכוח באולפן ולא מכתב זועם לעורך — אלא מציאות בשטח: חיילים בגבול, דגלים על כל גבעה, ומדינה חזקה מספיק כדי ש"הנהר לים" יישאר סיסמה ריקה של מפסידים.

-- פרסומת --