הנושא החם של השנה ( כל שנה ? ) : גיוס החרדים

רבות דובר, נשברו קולמוסים, נכבשו כותרות ונחסמו כבישים – והנה אנחנו שוב כאן. הקיץ בשיאו, המדינה רותחת, וגם הנושא שהכי מלהיט את הרוחות הפוליטיות, העיתונאיות והטוקבקיסטיות: החרדים לא מתגייסים!
ושוב כולם נעמדים על הרגליים האחוריות: מהשמאל הקולני ועד לימין המתוחכם, מהשופטים העליונים ועד אחרון הקצינים בפנסיה – כולם יודעים בדיוק מה החרדים צריכים לעשות.
ובמיוחד – הם צריכים להפסיק לא לעשות.

החרדי כמיתוס לאומי

כבר עשרות שנים ש"החרדי שלא מתגייס" הפך לאחת הדמויות הסמליות של החברה הישראלית – לצד הסטודנט הנצחי, הקיבוצניק הדועך והטבעוני הכפייתי. הוא לא באמת אדם, אלא סמל: של שבר חברתי, של פער ערכי, של הוויכוח היהודי הנצחי בין מי שעובד קשה לבין מי שלומד קשה – או סתם יושב קשה.

תדמיינו את החרדי: מעיל שחור, כובע עגול, תיק תפילין ביד אחת, והשנייה אוחזת בגמרא בגודל של כרך אנציקלופדיה. האם הוא אויב המדינה? גיבור רוחני? או פשוט תלמיד נצחי שגילה שמילואים זה לא מצווה?

הגיוס כקרקס לאומי

צריך להודות: גיוס החרדים הוא פחות עניין ביטחוני, ויותר מופע בידור רב-שנתי לציבור החילוני. כל חורף עולה הצגה חדשה: פסיקות בג"ץ, נאומים זועמים, הפגנות בכיכר, תקציבים מוקפאים – ושום דבר לא משתנה.
זה כמו "פסטיגל", רק בלי מוזיקה ועם הרבה יותר קריאות "נאצים" בכביש 1.

וכמובן, תמיד מגיע השלב שבו מישהו בתקשורת מגלה ש-54 אלף בחורי ישיבה לא משרתים, ואז כולם צורחים על כולם. כאילו מישהו באמת רוצה אותם בבא"ח גולני. בחור שלומד יומם ולילה, שגדל על תרבות שאוסרת על נשים להקריא את החדשות, ימצא את עצמו פתאום באוהל עם סמלת דוברת רוסית? נו באמת.

-- פרסומת --

מה יקרה אם הם כן יתגייסו?

האם זה באמת יפתור את בעיות הביטחון? את המחסור בכוח אדם בצה"ל? את מחאת המילואימניקים?
או שאולי זה ייצור מחלקות חדשות כמו: "גולן 97 – פלוגת שחרית", עם נוהל פתיחה באש שאומר "רק אחרי מנחה".
ותחשבו על מפקד פלוגה שמנסה לעשות תורנות שמירה, ומקבל מבול של פתקאות מרבנים עם פטורים הלכתיים, פסיקות מגאב"ד ירושלים וקריאות לבוא לבד"ץ בשעת חירום.

האם החרדים באמת פטורים?

ובכן, לא בדיוק. הם נדחו. כלומר – הם במצב מתמיד של "אולי תבוא מחר". כמו הפגישה שתמיד מבטיחים לך שתקרה אחרי החגים. החוק אומר שלומד תורה לשמה – פטור. בפועל, מדובר בעשרות אלפי בחורים, לא כולם תלמידי חכמים, אבל כולם מאוד עסוקים בלשבת בבית המדרש ולוודא שאף אחד לא מתגייס בטעות.

אלא שהמערכת מרוצה מהסטטוס-קוו הזה. הוא מאפשר לשני הצדדים לשנוא אחד את השני בצורה נוחה. החילונים מרגישים מוסריים, החרדים מרגישים נרדפים – כולם נהנים.

הצדק, האמת, והמציאות

כמובן, יש גם חרדים שמתגייסים – דרך "נצח יהודה", "שחר כחול" ושאר מסלולים שצה"ל המציא כדי לגייס חרדים בלי לגעת להם בפתיל ציצית. אבל מדובר במספרים קטנים, שמרביתם מגיעים דווקא מהמגזרים הכי פחות קנאים – חב"ד, ברסלב, או כאלה שהודחו מהישיבה כי השתמשו בסמארטפון.

האם צה"ל בכלל בנוי לשילוב המוני של חרדים? עם כשרות מהדרין, הבדלה באור לדים, והימנעות מוחלטת מכל מגע עם נקבות?
נראה שצה"ל מעדיף לשלב חמ"ל עם חמין, אבל לא ממש יודע איך לארגן קרב עם קידוש.

ומה אומר בג"ץ?

בג"ץ כמובן מכריז שהוא לא יכול להשלים עם אפליה. הוא דורש מהממשלה לגייס את החרדים – או לבטל את הגיוס הכללי. כלומר, או שכולם יסבלו – או שאף אחד לא. לוגיקה יהודית במיטבה.
וכמובן, גם אם בג"ץ יקבל את מבוקשו, שום חרדי לא ייכנס בכוח לאוטובוס של טירונים.
החרדים יישארו בישיבה, המדינה תתפתל, והציבור ימשיך לריב – כי זה בדיוק הקסם: המאבק חשוב יותר מהתוצאה.

אז מה עושים?

האמת? אולי הגיע הזמן להפסיק להעמיד פנים.
אולי צריך להכיר בכך שגיוס כללי לכולם הוא רעיון מהעבר – ושהמודל הישראלי כבר מזמן לא שוויוני. יש כאלה ששומרים על המדינה בגבול, ויש כאלה ששומרים על הזהות היהודית בבני ברק. שני הצדדים בטוחים שהם חשובים יותר, ושני הצדדים לא מוכנים להקשיב.

אז אולי עדיף שנשחרר. נחליט שמי שבא – ברוך הבא. מי שלא – נשאיר אותו ללמוד. ובמקום לנסות לגייס את כולם בכוח, נתגייס כולנו למשהו אחר: שפיות לאומית.

לסיכום – גיוס החרדים הוא קרקס, לא פתרון

החרדים לא מתגייסים. החילונים לא נרגעים. והמדינה ממשיכה להסתובב סביב עצמה כמו סביבון בפורים.
אבל במקום לצעוק עוד פעם "איפה השוויון בנטל?", אולי פשוט נבין: יש נטל – יש גם תיאטרון – ויש כאלה שפשוט לא מוכנים ללבוש מדים בצבע ירוק כי הם עדיין מעדיפים שחור.

ולסיום, רק נזכיר:
יש דבר אחד שהחרדים באמת מתגייסים אליו בהתלהבות – וזה מאבק על התקציבים.
ושם, תאמינו לי – הם צבא של ממש.