איך מדינה בגודל של חדר כושר בנתניה מנהלת את הטרור העולמי עם חיוך, גז טבעי ואל־ג'זירה

ברוכים הבאים למונקו של האחים המוסלמים

בעולם שבו טרוריסטים מתחבאים במערות, בוחשים באבק ומפעילים אתרי אינטרנט ממקלדות שבורות, יש גם את קטאר.
אמירות פיצפונת במפרץ הפרסי, מוקפת חול, מגדלים, מכוני קפה, ותחושת חשיבות עצמית מוגזמת.
היא מדינה קטנה עם שאיפות גדולות — לא פחות מהשאיפה להפוך למרכז העצבים של האסלאם הפוליטי העולמי. או אם לדייק: ראש התמנון של הג'יהאד הגלובלי.

אבל לא סתם ג'יהאד. ג'יהאד עם אסתטיקה, יחסי ציבור, ועורכי דין פרו־פלסטינים מצפון לונדון.

איך הכל התחיל? עם גז, יוהרה וקצת שנאה למערב

קטאר התעשרה בעשור האחרון בזכות גז טבעי בכמויות שגורמות אפילו לרוסיה להזיע. במקום להשתמש בכסף הזה לחינוך, רווחה, או בריאות, קטאר השקיעה במקומות אחרים:

• מימון מסגדים קיצוניים באירופה

• העברות בנקאיות חשאיות (או לא כל־כך חשאיות) לחמאס

  -- פרסומת --

  

• חיבוק אוהב במיוחד לאחים המוסלמים

• רכישת קבוצות כדורגל כדי לגרום לצרפתים לחשוב שזו מדינת תרבות

כך, בעודה מייבאת עבדים כדי לבנות איצטדיונים לקראת המונדיאל, קטאר ייבאה גם תודעה חדשה למזרח התיכון:
מותר להרוג, רק תדאג שהרצח יהיה מתוקשר באל־ג'זירה עם מוזיקת פתיחה דרמטית.

קטאר והאחים המוסלמים: שידוך מהגיהנום

בעוד שסעודיה, מצרים ואפילו האמירויות הבינו מתישהו שהאחים המוסלמים הם לא בדיוק קבוצת תפירה, קטאר בחרה לחבק אותם, לממן אותם, ולארח אותם בוילות עם ג'קוזי.

חלק מהם שוהים שם בגלוי, חלק ב"חופשה זמנית", וחלק פשוט מנהלים משם את התנועה הגלובלית שלהם כאילו זו שלוחה של מיקרוסופט.
ובזמן שהם משדרים משם שנאה ליהודים, למערב ולנשים שמעלות סטוריז באינסטגרם — קטאר מספרת לעולם שהיא בעד שלום, דיאלוג וזכויות אדם.

כלומר, כל עוד האדם הוא פלסטיני עם טיל גדול.

חמאס, טליבאן, אל־קאעידה: מימון לכל המשפחה

המבצע "שומר החומות"? המימון – מקטאר.
המתקפה של חמאס באוקטובר 2023? הגיבוי הלוגיסטי – מקטאר.
החגיגות אחרי פיגועים בישראל, צרפת, תאילנד או תוניס? בדרך כלל גם הפלטפורמה התקשורתית – קטארית.

הסכמי ההעברה מבוצעים לרוב דרך ארגונים "הומניטריים", עמותות צדקה או אפליקציות תשלומים שאפילו הביט מתבייש להיות לידן.
ולא נזכיר את תרומתה הנדיבה של קטאר בהחזרת הטליבאן לאפגניסטן, דרך אירוח פגישות שלום (על שם אוסלו כמובן) בין לוחמים מזוקנים לדיפלומטים אמריקאים שנראו כאילו הוקפאו ב־1999.

אל־ג'זירה: המיקרופון של הג'יהאד

כמו כל דיקטטורה עם שאיפות עולמיות, גם קטאר יודעת שכסף לבדו לא מספיק. צריך גם תודעה. לכן היא הקימה את אל־ג'זירה – הרשת שנועדה להיות ה־CNN של המזרח התיכון, אך הפכה ל־Voice of Jihad.

כשהם מסקרים פיגוע, זה תמיד "פיצוץ מסתורי".
כשהם מדווחים על ישראל, זו תמיד "הישות הציונית האכזרית".
וכשהם מראיינים דובר חמאס, זה תמיד עם חיוך וחולצה מגוהצת.

אל־ג'זירה הפכה לזרוע תעמולה מבריקה: משדרת באנגלית כדי להיראות נאורה, ובערבית כדי להלהיט. אם תרגום סימולטני היה ספורט אולימפי – הם היו לוקחים זהב בפיצול אישיות תקשורתי.

יחסי ציבור בינלאומיים: קפה עם טרור

קטאר אולי מחבקת את הטרור, אבל מחבקת גם את כולם.
– אוניברסיטאות מערביות? נפתחות בקמפוס דוחא.
– כנסים דיפלומטיים? מתקיימים במלונות פאר על דם מהגרי עבודה.
– זכויות נשים? רק כשזה מביך את סעודיה.
– תמיכה בחמאס? רק "כהומניטרית".

והמערב? משחק את המשחק. כי למי אכפת מהתמנון, אם הוא שופך עליך כסף בכל זרוע?

ולמה זה כל כך משפיל?

כי בעוד ישראל נלחמת במנהרות, מבצעת חיסולים כירורגיים ונלחמת על הלגיטימציה שלה – קטאר מקבלת שטיח אדום באו"ם, מנגנת שירי פלסטין בוילה בפריז, ומציגה את עצמה כ"מתווכת הוגנת" בין תוקף לקורבן.

זה כמו שמישהו יתקע לך סכין בגב – ואז יבקש לתווך בינך לבין היד. והעולם מוחא כפיים, כי הוא התרגל לפתרונות "מורכבים".

התמנון מחייך, העולם ישן

קטאר איננה מדינה רעה במובן הישן. היא לא זורקת פצצות, היא לא תוקפת בגבול. היא פשוט משמנת את גלגלי הגיהאד בכסף, תקשורת, ומילים ריקות.
היא ראש התמנון, וזרועותיה מתפשטות מכל עבר: עזה, סודאן, לונדון, טוקיו.
וכשהיא מחייכת, זה לא שלום — זה רק עוד שלב במבצע תודעה.

והכי עצוב? שהתמנון הזה לא יורה – הוא פשוט משלם למי שיעשה את זה במקומו.
ואם תבוא בטענות, הוא ינפנף בדגל של אונסק"ו.

🦑 קטאר: מדינה קטנה עם זרועות ארוכות, מצפון עוין ופרצוף של מתווך.
אם זו מתינות – תעירו אותנו כשנחנק.