כשהאויב מחכה בגבול, אבל בדיון הפלוגתי דנים במיקרו-אגרסיות

פעם, כשאמרת "צבא ההגנה לישראל", ראית בעיני רוחך דימוי ברור:
חייל עם M16, שק שינה, בוץ, ודגל.
מפקד שאומר "אחריי", ואויב שמעדיף לחשוב פעמיים.
צבא של אנשים פשוטים, עם תחושת שליחות,
שבאמת הגן על המדינה.

אבל היום?
לפני שיוצאים לאימון – ממלאים שאלון רגישות.
לפני שמעלים חייל לקו – בודקים אם הוא עלול "להיות מופעל טראומטית".
ולפני שמניפים דגל יחידה – דנים בישיבת סגל האם הוא "כוללני מספיק".

מה קרה לצבא? הוא נהיה מרובד, מתוחכם – ובעיקר מבולבל

לא תמצאו היום בצה"ל מפקד שיגיד "ככה עושים כי זה נכון".
היום זה:

• "בואו נבחן את תחושת השייכות של כלל מרכיבי המחלקה"
• "נשאל את עצמנו מה המשמעות של סמלי הלאום בעידן המגדרי"
• "נזכור שהחייל הוא קודם כול פרט עם עולם ערכי מורכב"

שמעו, יפה.
אבל בינתיים חיזבאללה מסתכל מהצד ואומר:
"תמשיכו לדון, אנחנו מחכים בגדר"

הפקודה החדשה: היה מי שאתה – רק אל תשכח לא לפגוע באף אחד

רוצה לקרוא לחיילים "אחים לנשק"?
בדוק קודם אם זה מדיר.
רוצה לומר "למען עם ישראל"?
תיזהר, זה עלול להיתפס כלא נייטרלי.
רוצה להניף דגל ישראל בתור טקס פלוגתי?
רק אם גם מוסיפים ברכה לשוויון מגדרי ומזכירים את "הקהילה".

-- פרסומת --

כל דבר עובר דרך מסננת של "רגישות",
עד שהמסר המרכזי – אנחנו צבא שמגן על המדינה היהודית –
נשמע פתאום… לא נעים.

מי האויב? תלוי באיזו מחלקה אתה משרת

• בגולני? האויב הוא המחבל.
• בחיל החינוך? האויב הוא "שיח דיכוי".
• במערך המגדרי? האויב הוא "תקרת הזכוכית".
• במצ"ח? האויב הוא פוסט לא זהיר בטיקטוק.

ולפעמים, כשבאמת פורצת לחימה –
כולם מופתעים, כאילו מישהו שכח להזמין את זה ללו"ז.

שיחות מוטיבציה הפכו לסדנת טיפול

פעם המפקד היה עומד ואומר:
“אנחנו כאן כדי להילחם, כי אין לנו מדינה אחרת.”
היום?

• "כל אחד יכתוב מה הוא מרגיש כשהוא שומע את המילה 'שליחות'"
• "בואו נצייר את הזהות שלנו כקולאז' צבעוני"
• "נתאר איך אנחנו תופסים את מושג ההקרבה – אבל בלי שיפוטיות"

מישהו כאן שכח שחיילים באו להגן, לא לכתוב ספר ילדים קבוצתי.

המסקנה: צה"ל הוא עדיין שלנו – אבל צריך לזכור למה הוא קיים

• צבא לא נועד ל"ייצוג תרבותי", אלא להגנה לאומית.
• חייל לא צריך להתנצל על זה שהוא אוהב את דגל המדינה שלו.
• גיוון זה חשוב – אבל לא אם זה בא במקום ערך הלחימה.
• והכי חשוב:
  צה"ל לא יכול להילחם כשכל פעולה עוברת ועדת זהויות מגדרית.

ומה כן?

• להחזיר את הדגש על משימת ההגנה – לא רק על הפלקטים.
• לחזק פיקוד ערכי שלא מתבייש לומר: אנחנו יהודים, ציונים, מגֵנֵי המדינה.
• להוציא את הטקסטים הרכים מהפקודות – ולהחזיר את המורל, המשמעת, והאמונה בצדקת הדרך.

👀 לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם

שם*

מייל*

אני מסכים/ה למדיניות הפרטיות של האתר

-- פרסומת --