הולנד – המדינה הבאה בתור
מדריך מצחיק-עצוב לאיך להפוך מממלכת הצבעונים לממלכת הצנזורה הדתית
אם בלגיה היא סרט אימה פוליטי, הרי שהולנד היא הספין הקומי שמגיע מיד אחריה – אותו עלילה, רק עם יותר קפה, אופניים, ותחושת ביטחון עצמי מופרזת ש"זה אצלנו לא יקרה".
אז כן, הולנד – מדינת החופש, הקנאביס, הזכויות והגבינות – נראית כמו המקום האחרון שבו השריעה תמצא קהל אוהד. אבל כמו שלמדנו מבלגיה השכנה: באירופה של 2025, מה שנראה בלתי אפשרי הופך למציאות עוד לפני שסיימת את הלאטה שלך באמסטרדם.
כשהחופש הופך לדת – והדת חופשית מדי
הולנד תמיד התגאתה בכך שהיא "הכי פתוחה באירופה".
כאן מותר הכול – לעשן, לאהוב, לשנות מגדר, להתחתן עם עצמך, ולקרוא לכל זה "קידמה".
אבל החופש ההולנדי, כמו כל קונספט ליברלי קיצוני, סובל מבעיה בסיסית: כשאין קווים אדומים – כל אידיאולוגיה עם עמוד שדרה תשתלט.
והנה האירוניה הגדולה: המדינה הכי סובלנית בעולם נכנעת דווקא לאידיאולוגיה שלא סובלת דבר.
כשמורה בהאג מבקש לדבר על חופש הביטוי, הוא צריך שומרי ראש.
כשפוליטיקאי מדבר נגד האיסלאם הקיצוני, הוא נאלץ להסתתר – לא בגלל שנא את הזרים, אלא כי העז לומר את המובן מאליו.
מארץ הצבעונים לארץ המואזינים
אם בלגיה סיפקה את הניסוי הראשון, הולנד מספקת את ההמשך המשופר.
יש לך שכונות באמסטרדם, רוטרדם והאג שבהן הצלצול למוסיקה של טופאק הוחלף בקריאת המואזין מהמסגד הקרוב.
הולנדים מתלוננים? כמובן שלא – זה הרי “צבעוני”, “אותנטי”, “גיוון תרבותי”.
וכך, כמו ציור של ואן גוך שהושפרץ עליו קצת בורקה, הולנד משנה גוון:
מהמקום שבו המציאו את חופש הביטוי – למקום שבו אתה צריך לחשוב פעמיים לפני שאתה מצייר קריקטורה של מוחמד.
מהמדינה שבה פמיניסטיות דרשו שוויון זכויות – למדינה שבה תלמידות כבר שואלות אם מותר להן להסיר את הרעלה בבית הספר.
הפחד החדש של ההולנדים
פעם, פחדו בהולנד מהים.
היום, הם מפחדים מהציוצים.
כן, ציוצים – לא של ציפורים, אלא של רשתות חברתיות.
כל ביקורת על קיצוניות דתית הופכת מיד ל"נאציזם חדש", וכל דיון על ביטחון הופך לשאלה מוסרית של "מי אנחנו שנשפוט".
וכך נוצר מצב שבו הולנדים מפחדים יותר להעליב מאשר להיפגע.
הם בונים גשרים תרבותיים בשעה שהצד השני כבר חופר מנהרות אידיאולוגיות.
זהו המערב של 2025 – עדין, מנומס, ומכין לעצמו את הקבר עם פרחים טריים וציטוט של ניטשה על סובלנות.
כששרי הממשלה הופכים לפסיכולוגים
ממשלת הולנד עסוקה בעיקר ב"לא להכליל".
לא משנה אם מדובר בפיגוע, באיומים על עיתונאים, או באוניברסיטה שמסרבת להציג תערוכה על חופש הביטוי – התגובה הרשמית תמיד זהה:
"עלינו להבין את הכאב של הקהילה הפגועה."
אבל כשהכאב הזה מתורגם לאלימות, והמדינה ממשיכה “להבין”, היא בעצם מפסיקה להיות מדינה ומתחילה להיות ספה טיפולית.
ובינתיים, מי שמנסה להזהיר – מושתק.
מי שמדבר על הזהות ההולנדית – מתויג כלאומן.
ומי שזוכר את ההולנד של פעם – נחשב ל"דינוזאור עם טראומה קולוניאלית".
קרב האופניים על ערכי המערב
תראו, אף אחד לא באמת רוצה לחזור לימי הביניים.
אבל כשאתה רואה משטרת מוסר לא רשמית ברוטרדם שמזכירה לנשים "להתלבש בצניעות", אתה מבין שמשהו במערב השתבש.
הולנד הפכה לארץ שבה חופש הביטוי נמצא מתחת לאופניים, והסובלנות חונקת את עצמה לאט, כדי לא לפגוע באחרים.
חירט וילדרס – הסמל והאזהרה
אי אפשר לדבר על הולנד בלי להזכיר את חירט וילדרס – הפוליטיקאי הכי שנוא והכי צפוי להירצח באירופה.
האיש שדיבר על הסכנה של האיסלאם באירופה כבר בתחילת שנות ה-2000, נלעג במשך שנים, הושתק, או הוצג כהזוי.
והנה, ב-2025 – אפילו יריביו מודים בחצי קול: הוא צדק ביותר מדי דברים.
אבל האירוניה האמיתית?
גם היום, כשהחברה ההולנדית כבר רואה את התוצאות, הם עדיין מפחדים לתמוך בו פומבית.
כי באירופה – יותר גרוע מלהיות קורבן של הטרור, זה להיתפס כמי שמתנגד לו בקול רם.
לקח לישראל – איך לא להיעלם
הולנד היא מראה מעוותת של המערב: מדינה עם תרבות מרהיבה, סובלנות אינסופית – ואפס רצון להגן על עצמה.
אצלנו, בישראל, יש מי שמנסה לייבא את אותו מודל של "חופש עד הסוף".
אבל אנחנו יודעים כבר מה קורה כששמים את החופש מעל הזהות:
מתחילים בחוקי שוויון ומסיימים בחוקי שריעה.
הולנד היא שיעור היסטורי.
בלגיה כבר כתבה את הפרק הראשון, הולנד כותבת את השני, ואם העולם לא יתעורר – הפרק השלישי יהיה כל אירופה.
אז איך נראית הולנד של 2025?
חמודה, מסודרת, מתורבתת – ומפוחדת.
אומה של אנשים אדיבים שמפחדים לומר “לא”.
מדינה שבה המילה “זהות” נחשבת גסה, והמילה “גבול” נחשבת אלימה.
אומרים שהולנדים יודעים לעצור שטפונות.
אבל יש סוג אחד של שטפון שהם עוד לא למדו להתמודד איתו –
זה שלא מגיע מהים, אלא מהאידיאולוגיה.
וכששואלים מי הבאה בתור אחרי בלגיה?
הולנד. אבל אל תדאגו, הם כבר עובדים על תוכנית חומש לשיקום היחסים עם השריעה. יש אפילו תקציב לתרגום.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
