ישראל, למרבה הצער, לא ידועה בזכות קמפיינים רומנטיים, אלא בזכות קמפיינים צבאיים. ובעוד מדינות אחרות משקיעות בשמות למותגים של בשמים, סרטים או אפליקציות, אצלנו יש אגף שלם במטכ"ל שמנסה להמציא שם שיהפוך את זה שפירקנו את הרצועה לגפרורים – ליחצ"נות חיובית.
בפעם הבאה שאתם שומעים על מחקר שקובע ש"לימודי מגדר חשובים כמו רפואה", שאלו את עצמכם: מי מימן את המחקר? מי הרוויח מהמסקנה? ומי קיבל קביעות?
כי בסוף, גם באקדמיה — מישהו תמיד מוכר משהו. השאלה היא רק מה המחיר, ולמה תמיד אנחנו משלמים.
מה קרה לקנדיס אוונס? ומתי התחילה לגלוש מאג'נדה שמרנית בריאה לביקורת אובססיבית שמריחה כבר אנטישמיות במסווה של "דאגה לאינטרס האמריקאי"?
הימין האמריקאי לא צריך עוד אנטי-ציונים במסווה של "אותנטיים". יש מספיק כאלה בשמאל.
כששומעים את המילה "כיבוש", כל אחד מדמיין אוטומט, מחסומים, גדרות, וצבא על כל פינה.
אבל מסתבר שהכיבוש הזה? הוא פחות "כיבוש" ויותר "שירות לקוחות VIP" – עם חשבונית לפיקוד העורף.
אם הייתם אומרים לסבא-רבא שלכם – זה עם השטריימל והכובע הרחב – שיום יבוא ואוונגליסטים נלהבים ילבשו חולצות עם כיתוב "I Stand With Israel" וירקדו עם דגל כחול-לבן לצלילי מוזיקה של שלמה ארצי מתורגמת לאנגלית בטקס חגיגי באוסטין, הוא היה מחזיר את השטריימל לחנות. או נופל מהעגלה מרוב הלם.
אבל זו בדיוק המציאות.
בין פסל הצדק לעמוד הפייסבוק של משטרת ישראל – מסע סאטירי אל תוך מערכת המשפט, סמלים וסטטיסטיקות של אכיפה סלקטיבית.
מאמר מעמיק על אחד הפלאים המטאורולוגיים הכי מוכרים ובלתי־נמנעים של האזור: הקיץ הישראלי.
לחות, פקקים, ארטיק – ואנחנו עוד משלמים על זה בחיוך
הבחירה היא פשוטה: או שישראל תגן על בני בריתה כשנשמעת הקריאה – או שהיא תאבד את עצמה לדעת במבוך של ציניות, זהירות ושיקולים תקשורתיים. אם הדרוזים לא שווים תגובה – מה כן ?
כי אם לא נושיט יד היום – מחר לא תהיה למי . . . ומי יישאר אז להילחם לצידנו?
לפעמים, נדמה שההיסטוריה שיכורה, ומסתובבת במעגלים עם כוס ראקי ביד. הנה, מאה שנה אחרי קריסת האימפריה העות'מאנית חוזר הטיפוס שמבקש ללבוש את הגלימה. הפעם הוא לא סולטן עם טורבן ושבעים פילגשים, אלא פוליטיקאי חובש חליפה, מחזיק דרכון של נאט"ו, ושמו רג'פ טאיפ ארדואן.
מה קורה כשממלכה של שפיות מחליטה להיכנע באדיבות.
ולחייך, גם כשעוקרים לה את התרבות – בשם סובלנות שלא סובלת כלום.
