מתי נפסיק לקרוא לזה “איסלאם קיצוני” ונודה באמת : פשוט “איסלאם”
יש מילים שמרגיעות מצפון.
“קיצוני” היא אחת מהן.
כשאומרים “איסלאם קיצוני”, זה נשמע כאילו מדובר בסטייה. תקלה. באג במערכת. איזה פלג קטן, חמוש מדי, שלא הבין את רוח הדת.
כמו לומר שגנב עם מא"ג הוא “קיצוני בתחום נטילת הרכוש”.
אבל אחרי עשורים של פיגועים, אינתיפאדות, דאע״ש, אל־קאעידה, חמאס, חיזבאללה, בוקו חראם, טליבאן, פיגועי יחידים, פיגועי רבים, ואללה יודע מה עוד – אולי הגיע הזמן לשאול שאלה לא פופולרית:
אולי זה לא “קיצוני”. אולי זה פשוט… האיסלאם?
לא כולו. לא כל מוסלמי. לא כל מאמין.
אבל כן – האיסלאם כפי שהוא מופיע בטקסטים, בהלכה, בהיסטוריה, ובפרקטיקה פוליטית.
וזה בדיוק החלק שאסור לדבר עליו.
“זה לא האיסלאם, זה הפרשנות”
המשפט הכי אהוב על פרשני חדשות, אקדמאים, ודיפלומטים אירופאים עם צעיף.
הבעיה?
כל דת היא הפרשנות שלה.
אין “איסלאם אפלטוני” טהור שמרחף מעל המציאות.
יש קוראן. יש חדית’. יש שריעה. יש בתי ספר הלכתיים.
ויש 1,400 שנות יישום.
וכשב־80 מדינות מוסלמיות:
- כפירה היא פשע
- הומוסקסואליות אסורה
- נשים הן אזרחיות סוג ב’
- עזיבת הדת מסוכנת
- והחוק הדתי גובר על החוק האזרחי
זה כבר לא “קיצון”.
זו נורמה תרבותית-דתית רחבה.
קיצון זה חריג.
כשזה חוזר על עצמו בקנה מידה גלובלי – זה כבר דפוס.
האלימות לא הגיעה מהטיקטוק
יש נטייה מערבית חביבה להסביר טרור באמצעות:
- עוני
- קולוניאליזם
- טראומה
- אפליה
- מזג אוויר חם מדי
רק דבר אחד אף פעם לא על השולחן: האידאולוגיה.
אבל המחבלים עצמם לא מתבלבלים:
הם מצטטים פסוקים.
הם מדברים על ג’יהאד.
הם מבטיחים גן עדן.
הם לא טוענים שהם “מתוסכלים כלכלית” – הם טוענים שהם מקיימים מצווה.
ואם שוב ושוב אנשים שונים, מארצות שונות, עם רמות השכלה שונות – מגיעים לאותן מסקנות אלימות מאותם טקסטים,
אולי הבעיה היא לא ב”הקשר”, אלא בתוכן.
איסלאם דת או אידאולוגיה פוליטית?
הנצרות עברה רפורמציה.
היהדות עברה חילון.
האיסלאם? נשאר במאה ה־7 – עם אפליקציות.
האיסלאם אינו רק מערכת אמונית, אלא תפיסת שלטון:
- דת ומדינה – אותו דבר
- חוק אלוהי – מעל חוק אנושי
- המאמין – מעל הכופר
- האומה הדתית – מעל מדינת הלאום
ולכן:
כשמוסלמים יוצאים להתפלל ברחוב באירופה – זה לא “מחסור במסגדים”.
זה הצהרה.
נוכחות.
כיבוש תודעתי.
לא עם טנקים – עם שטיחים.
“אבל הרוב מתון!”
עוד מנטרה מערבית.
רק ש”מתון” באיסלאם פירושו:
לא מפוצץ את עצמו היום.
גם סקרים בעולם המוסלמי מראים תמיכה רחבה:
- בהחלת שריעה
- בעונשים גופניים
- בהגבלת חופש הביטוי
- ובהפליית לא־מוסלמים
זה לא אומר שכל מוסלמי רוצה לרצוח יהודים.
זה כן אומר שהרעיונות שמאפשרים אלימות זוכים ללגיטימציה רחבה.
ובתרבות – רעיונות קודמים לאלימות. תמיד.
אז למה אנחנו ממשיכים לשקר לעצמנו?
כי האמת לא נעימה.
כי היא מחייבת גבולות.
כי היא מחייבת לומר “לא”.
כי היא שוברת את מיתוס הרב־תרבותיות נטולת המחיר.
והמערב שונא מחירים.
הוא מעדיף סיסמאות.
אז קוראים לזה “קיצוני”.
ואז “רדיקלי”.
ואז “בודדים”.
ואז “בלתי צפוי”.
עד הפיגוע הבא.
אז מה כן?
לא שנאה.
לא רדיפה.
לא הכללה של בני אדם.
כן – הפסקת הטיוח.
כן – דיון אמיתי בטקסטים, בהלכה, ובמבנה הדתי.
כן – דרישה להתאמה לערכי מדינות מארחות.
וכן – הבנה שלא כל תרבות רוצה להשתלב. חלק רוצות לשלוט.
זה לא “איסלאם קיצוני” – זה איסלאם בלי פילטר
כמו שהקומוניזם לא היה “סטייה של סטאלין”,
וכמו שהנאציזם לא היה “היטלר קיצוני” –
כך גם כאן.
כשהאידאולוגיה עצמה כוללת:
עליונות,
כיבוש,
והכפפת האחר –
הבעיה היא לא בקצה.
הבעיה היא בבסיס.
ואולי, רק אולי, הגיע הזמן לקרוא לדברים בשמם.
לא כדי לשנוא.
אלא כדי להפסיק להיות מופתעים.
כי אין דבר מסוכן יותר מאידאולוגיה אלימה –
שכולם מתעקשים להציג כטעות ניסוח.
ובינתיים, כמו תמיד –
המציאות לא מחכה לאישור מהאקדמיה.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
