מפתח השרירים הישראלי הוא סיפור די יפה – קצת מצחיק, קצת מוגזם, לפעמים מלא אבקת חלבון על השיש – אבל יפה.
זה עם שמנסה להיות חזק, לא רק מבחוץ.
כי כאן, בין אזעקה לפקק, בין יוקר מחיה למילואים, אתה לומד מהר מאוד שחוסן הוא לא מותרות – הוא מקצוע.
מכוניות אוטונומיות לא ישאלו אותך אם אתה מוכן, הן פשוט יגיעו … לאט, ואז מהר.
והשאלה האמיתית היא לא אם הן טובות יותר, השאלה היא אם אנחנו מוכנים לוותר על שליטה.
שוויון אמיתי זה כשכולם מתאמצים אותו דבר, מקריבים אותו דבר ומקבלים לפי מה שהשקיעו. לא לפי מי שהם, או מי שלא היו בצבא
כי בסוף, אפליה היא אפליה – גם כשהיא עטופה בכוונות טובות, גם כשהיא מגיעה עם מצגת יפה.
פוסט רעיל במקצת על פורים … הכל בגלל פחות מדי שינה וחוסר בקפאין בורידים …
שמדובר בטראמפ, השאלה היא אף פעם לא "אם".
רק "איך זה ייראה בטלוויזיה".
