מכוניות אוטונומיות – תחילת הסדר על הכבישים או התאבדות קולקטיבית?
יש רגעים שבהם האנושות מחליטה שהיא עייפה מעצמה.
עייפה מהטעויות, מהאגו, מהנהגים שחותכים אותך בכביש 6 כאילו הם בשליחות אלוהית.
ואז מגיע הרעיון הגאוני:
בואו נוריד את האדם מההגה.
כי אם יש משהו שהאדם הוכיח לאורך השנים – זה שהוא יצור נהדר כמעט בכל תחום, חוץ מנהיגה.
וכך, בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21, אנחנו עומדים בפני ניסוי היסטורי:
להחליף מיליוני נהגים עצבניים, עייפים וחסרי סבלנות – באלגוריתם.
מה כבר יכול להשתבש?
האדם – הבעיה המקורית
נתחיל באמת הפשוטה:
רוב התאונות לא נגרמות בגלל טכנולוגיה. הן נגרמות בגלל בני אדם.
- עייפות
- הסחות דעת
- אגו
- טמטום רגעי
הכביש הישראלי הוא לא תשתית תחבורה. הוא ניסוי סוציולוגי.
כל יציאה מהבית היא שילוב בין הישרדות לבין אמונה באלוהים.
אז כשמישהו אומר "מכוניות אוטונומיות יצילו חיים" – הוא לא טועה.
השאלה היא: כמה הן ייקחו בדרך?
האלגוריתם – הנהג החדש שלך
מכונית אוטונומית לא מתעצבנת.
היא לא עוקפת כי "מגיע לה".
היא לא שולחת הודעות תוך כדי נהיגה.
אבל יש לה בעיה קטנה:
היא לא מבינה את העולם. היא מחשבת אותו.
וזה הבדל קריטי.
כי כביש הוא לא נוסחה מתמטית.
הוא כאוס מתוזמר:
- נהג מונית שמחליט לפנות בלי לאותת
- אופנוען שחושב שהוא בלתי נראה
- הולך רגל שבטוח שהמעבר חציה נותן לו חסינות דיפלומטית
האלגוריתם צריך לנבא את כל זה. בזמן אמת. בלי טעויות.
בהצלחה.
הסדר החדש – עולם בלי טעויות אנוש?
התיאוריה יפה:
- פחות תאונות
- זרימת תנועה חלקה
- פחות פקקים
- פחות הרוגים
מכוניות מתקשרות זו עם זו, שומרות מרחק, לא מבצעות שטויות.
זה נשמע כמו חלום.
או כמו פרסומת של חברת ביטוח.
אבל כדי שזה יעבוד – צריך תנאי אחד קטן:
שכולם יהיו אוטונומיים.
הבעיה הקטנה: בני אדם עדיין פה
השלב המסוכן ביותר הוא לא העתיד. הוא ההווה.
זה הרגע שבו:
- חצי מהכביש אוטונומי
- חצי מהכביש אנושי
וזה, חברים, מתכון לאסון.
כי המכונית האוטונומית משחקת לפי חוקים.
והנהג הישראלי? הוא משחק לפי מצב רוח.
האלגוריתם מניח:
"אם מישהו מאותת – הוא באמת יפנה."
הנהג הישראלי חושב:
"אני אאותת אחרי שכבר פניתי."
ופה מתחילה הבעיה.
מי אחראי כשהכל משתבש?
שאלה קטנה, לא פתורה:
אם מכונית אוטונומית עושה תאונה – מי אשם?
- הנהג (שלא נהג)?
- היצרן?
- המתכנת?
- האלגוריתם?
ברוך הבא לעולם שבו אחריות היא מושג גמיש.
ובישראל?
תוסיף לזה גם עורך דין טוב – וקיבלת תעשייה חדשה.
פריצות, תקלות ומה שביניהן
מכונית אוטונומית היא מחשב על גלגלים.
ומה אנחנו יודעים על מחשבים?
הם:
- נתקעים
- קורסים
- נפרצים
עכשיו תדמיין:
באג קטן → תאונה גדולה
האקר משועמם → פקק ארצי
זה כבר לא "נהג גרוע".
זה "עדכון תוכנה שיצא משליטה".
הכלכלה – מי באמת מרוויח?
מאחורי כל מהפכה טכנולוגית יש כסף. והרבה.
מי מרוויח:
- יצרני רכב
- חברות טכנולוגיה
- חברות ביטוח (בהתחלה פחות, אחר כך יותר)
מי מפסיד:
- נהגים מקצועיים
- מוסכים מסוימים
- ובעיקר – מי שלא מסתגל
כי כשהנהיגה הופכת לאוטומטית,
גם הנהג הופך למיותר.
ישראל – מקרה מבחן לאנושות
אם מכוניות אוטונומיות יצליחו בישראל – הן יצליחו בכל מקום.
למה?
כי כאן יש הכול:
- תשתיות לא אחידות
- נהיגה אגרסיבית
- חוסר סבלנות כרוני
זה לא כביש. זה קרב מגע.
אם אלגוריתם מצליח לשרוד את איילון בשעת עומס –
אפשר לשלוח אותו גם לירח.
אז מה זה בעצם – סדר או התאבדות?
התשובה, כמו תמיד במזרח התיכון:
גם וגם.
בטווח הארוך:
- יותר סדר
- פחות תאונות
- יעילות גבוהה יותר
בטווח הקצר:
- כאוס
- טעויות
- הסתגלות כואבת
השורה התחתונה – או מי מחזיק בהגה
מכוניות אוטונומיות לא ישאלו אותך אם אתה מוכן.
הן פשוט יגיעו.
לאט, ואז מהר.
והשאלה האמיתית היא לא אם הן טובות יותר.
השאלה היא אם אנחנו מוכנים לוותר על שליטה.
כי בסוף, זה הסיפור האמיתי:
לא טכנולוגיה – אלא אגו.
האדם מוכן להודות שהוא נהג גרוע.
אבל לא מוכן לוותר על ההגה.
סיכום ציני, כי אין דרך אחרת
אם נסכם:
- בני אדם נוהגים רע
- אלגוריתמים נוהגים מוזר
- והכביש? נשאר אותו כביש
אז האם זו תחילת הסדר?
כן.
האם זו התאבדות קולקטיבית?
גם כן.
פשוט כזו שמגיעה עם ממשק משתמש יפה, עדכון OTA,
ואופציה לבחור מוזיקה בזמן שהרכב מחליט בשבילך איך למות.
נסיעה טובה. 🚗
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
