למה ישראל מקבלת כל כך הרבה אהבה דווקא מסמואה?
איך מדינת איים קטנה באוקיינוס השקט הבינה את המזרח התיכון יותר טוב מאירופה
יש רגעים בדיפלומטיה שבהם אתה מסתכל על מפת העולם, מגרד את הראש, ושואל:
רגע… סמואה?!
כן. סמואה.
מדינת איים קטנה באוקיינוס השקט, בערך 17 אלף ק"מ מישראל, בלי גבול עם לבנון, בלי טיקטוק פוליטי, ובלי צורך להתנצל על כל משפט.
ובכל זאת – שוב ושוב, כשישראל עולה להצבעה באו"ם, סמואה שם.
לא מתלבטת. לא מגמגמת. לא בודקת מה יגידו בטוויטר.
פשוט מצביעה בעד ישראל.
וזה מעלה שאלה מטרידה באמת:
מה הם הבינו, שהמערב המתקדם עוד לא?
קודם כל – מי אתם בכלל, סמואים יקרים?
סמואה היא מדינה פולינזית, עם תרבות שבטית חזקה, כבוד למסורת, דגש על משפחה, וחשד טבעי כלפי אימפריות שמטיפות מוסר מרחוק.
כלומר – כבר פה יש כימיה.
זו חברה שלא מתביישת בזהות שלה.
לא מנסה "להמציא את עצמה מחדש".
לא מבטלת את העבר בשם אופנה רעיונית מתחלפת.
ובמילים אחרות:
אנשים שלא צריכים ועדת זהות כדי לדעת מי הם – נוטים להבין גם אחרים.
סמואה מבינה כוח – לא כי היא אלימה, אלא כי היא לא נאיבית
בניגוד לאירופאים, סמואה לא חיה באשליה של "עולם פוסט-קונפליקט".
היא מכירה שבטיות.
היא מכירה מאבקי כוח.
היא מבינה ששלום הוא תוצאה של הרתעה, לא של סדנאות הקשבה.
כשסמואה מסתכלת על ישראל, היא לא רואה "כובש".
היא רואה מדינה קטנה שמוקפת עוינות, שורדת, מתעקשת, ומסרבת להתנצל על עצם קיומה.
וזה מוכר להם. מאוד.
אין להם רגשות אשם קולוניאליים – וזה משנה הכל
אירופה לא מצביעה נגד ישראל בגלל ישראל.
היא מצביעה נגד עצמה.
סמואה?
אין לה אימפריה לשעבר.
אין לה מוזיאון שואה שהיא צריכה "לאזן".
אין לה צורך להוכיח שהיא נאורה על חשבון אחרים.
וכשאין רגשות אשם – יש בהירות.
הם לא צריכים "להזדהות עם החלש האופנתי".
הם בוחנים מציאות.
ומי שבוחן מציאות רואה שישראל היא לא הבעיה –
היא פשוט לא משתפת פעולה עם הנרטיב.
הם מבינים משהו פשוט: ישראל לא משחקת קורבן
בעולם שבו להיות קורבן זה מטבע פוליטי, ישראל עושה טעות אסטרטגית אחת:
היא מסרבת להתפרק.
סמואה מכבדת את זה.
תרבות שבטית מכבדת מי שעומד על שלו, שומר על גבולות, ולא מתחנן לאהבה.
מי שמגן על עצמו – נתפס כראוי לכבוד, לא כבעיה מוסרית.
אין להם אינטרס לשנוא אותנו
וזו נקודה קריטית.
סמואה לא צריכה נפט ערבי.
לא צריכה קולות מוסלמים בפרלמנט.
לא פוחדת מהפגנות בקמפוסים.
היא לא תלויה בנרטיב הפלסטיני כדי להרגיש טוב עם עצמה.
וכשאין אינטרס – יש יושר.
סמואה רואה את האבסורד – וצוחקת
כשסמואה רואה את האו"ם מתכנס כדי לגנות את ישראל בפעם ה־23 החודש, היא כנראה שואלת שאלה פשוטה:
רגע… זה באמת הנושא הכי דחוף בעולם?
אין להם אובססיה.
אין להם שנאה מושקעת.
יש להם חוש פרופורציות.
והם מזהים ציד פוליטי כשיש כזה.
ישראל וסמואה – חיבור של מדינות קטנות עם עמוד שדרה
שתי מדינות קטנות.
שתיהן מוקפות לחצים גדולים מהן.
שתיהן לא מתרגשות מרעש בינלאומי.
ושתיהן מבינות שאם אתה לא שומר על עצמך – אף אחד לא יעשה את זה בשבילך.
וזה, מסתבר, בסיס הרבה יותר יציב לידידות מאשר אלף נאומים על "ערכים אוניברסליים".
סיכום: לפעמים החברים האמיתיים מגיעים בלי הזמנה
ישראל מקבלת אהבה מסמואה לא כי השקענו שם מיליונים,
לא כי שלחנו משלחת הסברה,
ולא כי עשינו קמפיין.
אלא כי סמואה רואה אותנו –
כמו שאנחנו.
מדינה קטנה. עקשנית. לא מושלמת. לא מתנצלת.
ובעולם שמכור לצביעות, זה מרענן.
אז בפעם הבאה שמדינה אירופית תרים גבה מוסרית,
תזכור:
אי קטן באוקיינוס השקט הבין את הסיפור הרבה לפניה.
ולפעמים, זה כל מה שצריך לדעת.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
