אז מה השתנה מאז הבחירות האחרונות?
הסיסמאות התחלפו … הפרצופים הסתובבו … ההבטחות עברו מיתוג מחדש.
השאלה "מי אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים?" עדיין פתוחה.
ואולי זה הסיפור האמיתי: אנחנו כבר גדולים … פשוט עוד לא החלטנו מי אנחנו.
יש משהו כמעט קומי בניסיון המתמשך של מערכת שלמה להפיל אדם אחד .. כאילו הוא לא פוליטיקאי אלא בוס אחרון במשחק מחשב
ובינתיים, גוליבר ממשיך ללכת … והגמדים … עדיין עסוקים בלזרוק עליו בוץ, בתקווה שאולי הפעם הוא יחליק.
ישראל 2026 לא חיה בביטחון – היא חיה בניהול מתמשך של חוסר ביטחון.
וזה אולי ההישג הכי ישראלי שיש: להפוך מצב חירום לשגרה מתפקדת.
בזמן שהמערב עסוק בלהסביר למה ישראל “בעיה”, המדינות הקטנות כבר הבינו:
ישראל היא לא הבעיה, היא התזכורת.
הם באים בשם "האנושיות", מדברים על "כבוד האדם", נושאים שלטים עם "די לכיבוש", וצועקים: "זכויות לכל בני האדם!"
אבל כשאתה, בן האדם מהצד הלא נכון של המפה, מעז לבקש גם קצת זכויות – פתאום אתה אויב הציבור.
הציבור הוא הריבון, המלך, הפוסק האחרון – וגם זה שיתחרט בעוד שלושה חודשים.
הוא ציני אך נאיבי, עצבני אך אדיש, וחשוב מכל – הוא לעולם לא אשם.
סדרת טורי המאמרים "שגרה תחת צבע אדום – החיים בצל מלחמה, עם חיוך ישראלי".
בתקופות של אזעקות פתאומיות, הודעות "הותר לפרסום" ושגרה מעוררת לבבות, ישראלים מוכשרים למצוא את ההומור גם במצבים הכי פחות מצחיקים.
בסדרה זו, נצלול לתוך הרגעים היומיומיים – מחיפוש אחר מקלט בזמן ארוחת ערב ועד להתמודדות עם תורי סופר תחת איומים.
כי אם כבר חיים בצל מלחמה, לפחות נעשה את זה עם חיוך ישראלי אמיתי, מלא בחוצפה ותקווה. הצטרפו אלינו למסע של צחוק ושיעורים מחכימים על החיים בישראל!
הממשלה יוצאת לדרך – והציבור שואל: רגע, לא אמרתם משהו אחר בקמפיין?
הקואליציה הורכבה, ההסכמים נחתמו, הצילומים בוצעו – ועכשיו הגיע הרגע שבו המדינה עוצרת, לוקחת נשימה, ומתחילה… לאבד את העשתונות.
