הנס הכלכלי הישראלי – איך לעזאזל אנחנו עדיין צומחים?!
יש דברים שקורים רק בישראל.
רק כאן אפשר לשמוע באותו יום את המשפטים:
“המשק בקריסה”, “הבורסה שוברת שיאים”, “אין עובדים”, ו“הייטק גייס עוד מיליארד”.
ברוכים הבאים לישראל 2025 — המקום היחיד בעולם שבו מלחמה, אי־ודאות, ופקקים באיילון לא מצליחים לעצור את הכלכלה.
להפך — נדמה שכל ירייה רק גורמת לבורסה לקפוץ, וכל כתבה על משבר מביאה עוד השקעה מקרן אמריקאית עם שם שמריח ממנגל ופרודוקטיביות.
אז איך זה קורה? איך מדינה קטנה, מותקפת, שנמצאת על סף התקף עצבים קבוע — מצליחה להמשיך לצמוח כאילו כלום?
והתשובה, כמו כל דבר כאן, היא שילוב של חוצפה, גאונות, וכמות מופרעת של קפה שחור.
הכלכלה שמסרבת למות – אפילו כשמנסים להרוג אותה
נתחיל בעובדות: ישראל נמצאת במלחמה.
לא “מבצע”, לא “עימות”, אלא מלחמה אמיתית — עם גיוס מילואים ענק, ירידה בתיירות, והוצאה ציבורית שמטפסת כמו טיל.
ובכל זאת — הצמיחה לא עוצרת.
הייטק ממשיך לגייס, בנקים מציגים רווחי שיא, הדולר לא מתפרע, והישראלים? ממשיכים להזמין טייקאוויי כאילו מחר לא יבוא.
איך זה ייתכן?
כנראה כי בכל פעם שמישהו מנסה להספיד אותנו — אנחנו פשוט עושים מזה סטארט־אפ.
את הקשיים הופכים למודל עסקי, את הלחץ לחדשנות, ואת האיום הקיומי — לסדרה על נטפליקס.
הסוד טמון בגנים – או לפחות באופי
כשעוברים על נתוני הצמיחה, אפשר לחשוב שאנחנו משוגעים.
אבל אז אתה נזכר — נכון, אנחנו באמת כאלה.
ישראלים לא יודעים לשבת בשקט.
ברגע שמישהו אומר “אסור לצאת מהבית”, כבר קם מישהו שמקים עסק למשלוחים תוך שעה.
כשיש ירידה בתיירות – צומח שוק חדש של “תיירות פנימית” שממלא את כל הצימרים בגליל, כולל כאלה שעדיין אין בהם מים חמים.
יש בזה משהו כמעט מיסטי: כל פעם שאנחנו אמורים לקרוס — אנחנו ממציאים מחדש את עצמנו.
זה לא רק חוסן כלכלי, זה חוסן לאומי.
וזה מה שהעולם לא מבין — הם מודדים תוצר, אנחנו מודדים עמידות.
כשסטארט־אפ פוגש סיירת
הכלכלה הישראלית לא שורדת למרות הצבא — היא שורדת בזכותו.
רוב החדשנות שלנו נולדת בדיוק מהמקום שבו אחרים היו עוצרים: מהשטח, מהצורך, מהאילוץ.
צה"ל מלמד יצירתיות בתנאי לחץ, אחריות אישית, ואימפרוביזציה — כלים שהופכים חייל משוחרר לאיש עסקים תוך שנה.
העולם מתפעל מאיתנו, אבל האמת פשוטה:
כשאתה לומד לנהל חמ"ל באמצע קרב, לנהל צוות סטארט־אפ זה פיקניק עם שקדים.
מלחמה? הזדמנות עסקית!
נשמע ציני, אבל בואו נדבר אמת —
כלכלה ישראלית יודעת להפוך כל אסון לתוכנית עסקית.
מכיפת ברזל יצא שוק יצוא ביטחוני.
מהתמודדות עם טרור יצא תחום שלם של סייבר.
עכשיו, עם אתגרי הלחימה בדרום ובצפון, נולדות טכנולוגיות חדשות בבינה מלאכותית, לוגיסטיקה, ורובוטיקה צבאית — וכולן הופכות לחברות ענק תוך שנה.
אנחנו אולי עם של עצבנים, אבל גם של יזמים.
ולפעמים, זה אותו דבר בדיוק.
הצמיחה הפסיכולוגית – לא רק כלכלית
מעבר לסטטיסטיקה, יש כאן גם סיפור של עם שמסרב להיכנע.
הישראלים ממשיכים לחיות, לקנות, לצאת, לחגוג.
לא מתוך הכחשה – אלא מתוך אינסטינקט קיומי.
כאילו אנחנו אומרים לעצמנו: “אם הם רוצים לשתק אותנו – נפתח עוד עסק.”
כל שקל שמושקע כאן הוא לא רק השקעה בכלכלה, אלא בהצהרת חיים.
במובן מסוים, כל רכישה קטנה, כל בילוי, כל סטארט־אפ חדש — זו אמירה ציונית.
החיים עצמם הם סוג של התנגדות.
ובצד השני של הגדר – אי הבנה טוטאלית
האירופים מסתכלים עלינו ולא מבינים איך זה עובד.
אצלם, אם יורד קצת שלג – המשק קורס.
אצלנו, אם נופלים טילים – הבורסה עולה.
זה לא הגיוני, זה ישראלי.
אמריקאים עושים מחקרים על “מודל הצמיחה תחת לחץ”.
אנחנו פשוט קוראים לזה “יום שלישי רגיל”.
אז מה הסוד?
שילוב נדיר של תעוזה, אינטליגנציה, ואופטימיות חצופה.
אנחנו לא מתפללים לנס – אנחנו בונים אותו.
כל יזם פה הוא חייל כלכלי, כל עובד הוא לוחם הישרדות, וכל בית קפה שממשיך לפעול למרות האזעקות – הוא הוכחה שמדינה שלמה יכולה להמשיך לחיות גם כשהכול רועד.
הצמיחה הכי ישראלית שיש
אז כן, הצמיחה שלנו אולי נראית כמו נס, אבל זו לא התערבות אלוקית – זה פשוט עם שמסרב להפסיד.
עם שמסתכל על המציאות, מחייך, אומר “יהיה בסדר” — ואז באמת גורם לזה לקרות.
העולם רואה אותנו כמדינה במלחמה.
אנחנו רואים את עצמנו כמדינה בתנופה.
והמספרים? מוכיחים שהצדק, הפעם, איתנו.
🔥 כי בישראל גם הכלכלה לובשת מדים.
בזמן שאחרים בורחים מהאש, אנחנו מוצאים דרך למכור לה כובע, סטארט־אפ, ומודל עסקי.
איפה שיש איום – אנחנו רואים אופק.
איפה שיש פחד – אנחנו רואים מנוע צמיחה.
איפה שיש ישראלים – אין מצב שיישאר שפל.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
