עד כמה מסוכן השולטן ארדואן ?

לפעמים, נדמה שההיסטוריה שיכורה, ומסתובבת במעגלים עם כוס ראקי ביד. הנה, מאה שנה אחרי קריסת האימפריה העות'מאנית — אותה ישות מפוארת ששלחה פקידים שמנים לגבות מיסים מאיכרי הגליל — חוזר הטיפוס שמבקש ללבוש את הגלימה. הפעם הוא לא סולטן עם טורבן ושבעים פילגשים, אלא פוליטיקאי חובש חליפה, מחזיק דרכון של נאט"ו, ושמו — רג'פ טאיפ ארדואן.

אז עד כמה באמת מסוכן האיש הזה? האם מדובר בעוד שליט מגלומן מזרח תיכוני עם נטיות תיאטרליות, או שמא דמות בסגנון מודרני של סולטן עות'מאני שמנסה להפוך את איסטנבול שוב לקונסטנטינופול — רק בערבית?

האיש, המיתוס, האימאם

אי אפשר להבין את ארדואן בלי להבין את הקונפליקט שהוא נושא על כתפיו: בין תורכיה של אתאתורק לתורכיה של אללה. בעוד שאב המולדת, מוסטפא כמאל, חלם על רפובליקה חילונית שמדברת צרפתית שוטפת ושותה וויסקי, ארדואן חולק פוסטים באינסטגרם עם פסוקי קוראן וחולם על מסגד בכל גבעה. מבחינתו, תורכיה לא צריכה להתנצל על עברה האימפריאלי — להפך, היא צריכה להחזיר אותו.

וכך, תחת הכסות של "צמיחה כלכלית", "מנהיגות אסלאמית מתונה" ו"תחייה לאומית", הוא מנהל פרויקט אסלאמיזציה עמוק של תורכיה. בתי ספר דתיים? יש. פיטורי שופטים חילוניים? יש. כליאה של עיתונאים, טיהורים פוליטיים, והשבת רמדאן לקדמת הבמה? צ'ק, צ'ק וצ'ק.

תורכיה של נאט"ו, או המזרח התיכון החדש?

אם ארדואן היה סתם מנהיג לאומני עם תסביך אליטה — מילא. אבל האיש משחק על כל הלוח. מצד אחד, הוא חבר בנאט"ו, קונה מטוסי F-16, ואירח פגישות שלום בין רוסיה לאוקראינה. מצד שני, הוא קונה טילים מרוסיה, מסייע לג’יהאדיסטים בסוריה, מתעסק עם החמאס, ונותן חסות לדיקטטורים שונאי-מערב מקטאר ועד לוב.

-- פרסומת --

זה כמו לראות מישהו משחק טניס עם שני מחבטים, אחד ביד ימין והשני ביד שמאל — ואז מגלה שהוא גם בונה מגרש חדש משלו.

ולא נשכח את הפנינים הדיפלומטיות: קריאות "שחררו את ירושלים", איומים על יוון, סחיטת שבדים ופינים בשם "אינטרסים ביטחוניים", ואפס בושה מול העולם. מדובר באדם שיודע היטב שלמערב אין שיניים, אז הוא בועט בו שוב ושוב, ואז שולח מכתב התנצלות באנגלית רצוצה — ומקבל עוד סיוע צבאי.

האיום על ישראל – אויב במסכת של מתווך

ישראל ותורכיה, נזכיר, ניהלו רומן חם בשנות התשעים. חיל האוויר התאמן באנאטוליה, היצוא הישראלי פרח, ואנקרה קיבלה "חבר מועדף" במזרח התיכון. אבל מהרגע שארדואן עלה לשלטון, הרומן הפך לטלנובלה עות’מאנית.

זה התחיל בטפטופים של אנטישמיות בגרסה אסלאמית-אותנטית, המשיך בצעקות על פרשת עופרת יצוקה, והתפוצץ לגמרי עם פרשת המרמרה — כשהשולטן הכריז מלחמה דיפלומטית על צה"ל בשם זכויות האדם של אנשי IHH (אותם אנשים שמאמינים ששלום עולמי מתחיל כשאין יותר יהודים).

ומאז? שגרירים נזרקו, שגרירים חזרו, שגרירים שוב נזרקו. היחסים עם ישראל הפכו למרק פוליטי עכור – תלוי אם ארדואן צריך תמיכה של האחים המוסלמים השבוע, או זקוק להשקעות של חברות סטארט-אפ מישראל.

אבל מתחת לפני השטח, תורכיה של ארדואן הפכה לבירה עולמית של תנועות איסלאמיסטיות: חמאס, האחים המוסלמים, תנועות סלפיות, ואפילו זרועות של דאעש לשעבר. כולם שם, כולם מקבלים חיבוק חם. והמטרה ברורה: להחליש את ישראל, לשבור את הבריתות האמריקאיות במזה"ת, ולחזור — תרתי משמע — לירושלים.

המסוכן שבכל – שהוא לא מטורף

כאן טמונה הבעיה האמיתית: ארדואן לא טיפש, ולא חסר שליטה עצמית. להפך — הוא אסטרטג משופשף, קוסם פוליטי, ודמגוג בחסד. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. כמו גנרל עות'מאני מהסוג הישן, הוא משתמש בכל כלי: דת, צבא, כסף, סחיטה, מניפולציה, וחיוך תקשורתי לעולם החילוני.

בעוד מנהיגים ערביים נפלו אחד אחרי השני בגלי "האביב הערבי", השולטן התורכי שרד הכל — כי הוא ידע להחזיק גם במקל וגם בגזר, גם בתקשורת וגם בבתי המשפט, גם במסגד וגם בארנק הלאומי.

ולכן הוא מסוכן. הוא מייצג חזון חלופי לסדר העולמי: לא דמוקרטיה מערבית, לא פשיזם ישיר — אלא סמכותנות אסלאמית עטופה באריזה מערבית. זה מרגיש "חצי דמוקרטי", אבל רק אם אתה עיוור בעין אחת.

הסולטן של זמננו

אז עד כמה מסוכן רג'פ טאיפ ארדואן?

מסוכן כמו חמאס בחליפה. כמו חתול רחוב שיודע לחייך למצלמה. כמו אידיאולוגיה דתית שנראית מתונה אבל לוחשת באוזן של כל אויבי ישראל.

הוא לא צועק "מוות לציונים" — הוא פשוט מזמין אותם לקונגרס איסלאמי. הוא לא תוקף את ישראל חזיתית — הוא פשוט נותן מקלט לאויביה. והוא לא בונה צבא פולש — הוא בונה השפעה אזורית, מדינה אחר מדינה.

לכן, את השולטן הזה צריך לראות בעין פקוחה, לא מתוך שנאה אלא מתוך הבנה. כי מה שהוא מציע לעולם זה לא רק מזרח תיכון חדש — אלא מזרח תיכון ישן, עם אריזה חדשה.