מי אתה טומי רובינסון — ולמה חשוב שתגיע לישראל (או שלא)
אוקטובר 2025. כשרמת האנטישמיות באירופה עולה, בריטניה חוטפת התקפי זהות, ואנחנו מנסים להחליט אם להזמין את מי שנחשב שם ל"אויב הציבור" או ל"חבר של היהודים".
לונדון קוראת לירושלים
בבריטניה יש הרבה מוזרויות: תה עם חלב, כדורגל בלי אליפות כבר חמישים שנה, וכמובן – האובססיה שלהם עם "ממלכתיות מנומסת". ואז מגיע טומי רובינסון, הבחור שנולד כסטיבן יקסלי-לנון, אבל הבין שעם שם כזה לא תצא כותרת ב"דיילי מייל".
הוא החליף שם, עטה ג'קט, תפס מגפון והפך לדמות ששונאים לאהוב ואוהבים לשנוא.
רובינסון בנה את הקריירה שלו על התנגשות חזיתית עם ההגירה המוסלמית לבריטניה ועם האליטות השמאליות שחששו להודות שיש בעיה.
מצד אחד – הוא הזהיר על עליית הקיצוניות האיסלאמית עוד כשבלונדון עדיין היו עסוקים בהחלפת פסלים של אדמירלים בפסלים של אקטיביסטיות מגדר. מצד שני – הוא סיפק לשמאל הבריטי בדיוק את מה שהם אוהבים לשנוא: גבר לבן, קולני, לא מנומס.
רובינסון התחיל כפעיל נגד־איסלמיזציה, הקים קבוצות, הקליט וידיאו־לוגים והשתמש בפלטפורמות דיגיטליות כדי לגייס קהל.
לאורך השנים צבר רזומה של עימותים עם המשטרה והממסד — כולל הרשעות, האשמות בבריונות והטרדת אנשים, ועונשים שנזכרים בעקביות בדיווחים בינלאומיים עד 2025.
הוא גם נעצר ושוחרר במספר מקרים, ובשנים האחרונות זכה לכיסוי תקשורתי עולמי סביב שחרוריו והליכים משפטיים.
אבל חשוב לזכור — הרבה מהכוח שלו מגיע ממותג: מי שמדבר בקול רם נגד "האליטות", נגד הגירה, נגד מוסלמים (או בכלל נגד כל מי שנוח לדבר נגדו), מוצא קהל ברשתות שמוקסמות מתחושת "האמת הנחותה" שהוא מתיימר לדבר בשם האזרח הפשוט.
הנוסחה פשוטה: הקצנה + סיפורים אישיים + ויראליות = דמות שלא נשכחת.
החתן שלנו או בעיה של השכנים?
אז למה בכלל שנרצה אותו פה?
כי בעידן שבו כל יהודי בצרפת בודק בבוקר אם אפשר ללכת עם כיפה בלי לקבל אגרוף, וכל בית כנסת בגרמניה מוקף גדרות בטון – כל קול שמתריע על סכנת האיסלאמיזם הקיצוני נתפס אצלנו כברכה.
והאמת? הוא באמת אחד הבודדים במערב שאומר בקול רם את מה שהמנהיגים האירופאים לוחשים רק בוואטסאפ המוצפן שלהם: "יש לנו בעיה עם הגירה רדיקלית".
מנקודת מבט ציונית-ימנית, יש משהו כמעט סימפטי בבחור בריטי שמרוב תסכול עשה מה שמעט מאוד פוליטיקאים עושים: אמר את האמת הלא נעימה על האיסלאם הקיצוני והמחיר שהוא גובה מיהודי אירופה.
"הבעיה": הוא לא בא עם תעודת כשרות
אז איפה הקאץ’?
רובינסון הוא לא רב חובל בחיל הים של הלורד נלסון, הוא לא דיפלומט, והוא לא מקפיד על נימוסי בית מלוכה. הוא מוכן לירות מהמותן ולפעמים פוגע גם בחפים מפשע. זה גורם לשמאל האירופי לצרוח "גזען!", "פשיסט!", "איום לדמוקרטיה!" – ובינינו, כל מי שמרים גבה על האיסלאם הרדיקלי כבר מקבל אצלם את כל התארים האלו.
הבעיה היא שאצלנו, כל אורח עם רקורד בעייתי הופך מיד לכותרת שלילית ב־BBC, וישראל שוב תצטייר כאילו היא "חובקת גזענים". זה בדיוק מה שהעיתונות האירופית רוצה כדי להמשיך לנגן את המנטרה על ישראל הלא-נאורה.
ישראל של 2025: לא מחפשים חברים דמיוניים
אנחנו לא מחפשים עוד חיבוק צבוע מהאיחוד האירופי; יש לנו מספיק צרות משלנו. מה שאנחנו כן צריכים זה אנשים בעולם שאומרים בפה מלא: האנטישמיות המודרנית מתחפשת לאנטי־ציונות, האיסלאם הרדיקלי מאיים על כולנו, והיהודים באירופה צריכים הגנה.
אם רובינסון מביא איתו את המסר הזה – ברוך הבא.
אם הוא בא לסגור חשבונות עם כל מוסלמי באשר הוא – תודה, אבל לא. אנחנו מדינה עם חוק וסדר, לא במאי של תוכניות ריאליטי בריטיות.
למה חשוב ומעניין להזמין אותו
- אנטי־אנטישמיות: לפחות הפעם קול בריטי אומר בפה מלא שהיהודים הם הקורבן – לא האשמים.
- טומי הפך לאחד הקולות החשובים באירופה, גם אם לעתים קשה להבין את המבטא הקוקני הכבד שלו.
- פוליטיקה של מסר ברור: אין לו פחד מ"מה יגידו בבריסל". גם לנו לא אמור להיות.
- קצת בידור: נמאס לנו מוועידות יבשושיות; מגיע לנו אורח שיעשה רעש.
למה כדאי לחשוב פעמיים
- כותרות רעות: אל תצפו ש־CNN יראו בזה צעד היסטורי למען זכויות יהודים, אבל בתכלס הם ממילא לא חובבי ציון.
- רגישות הקהילה היהודית בבריטניה: הם כבר חוטפים מכות ברחובות, והם לא רוצים להצטייר כשותפים של מי שהתקשורת המקומית מגדירה "קיצוני".
- לא להפוך ל"אירופה ב'" – אנחנו לא מעוניינים לייבא את כל מריבות הרחוב הבריטיות לכנסת, כי שלנו טובות יותר.
תזכורת ציונית
רובינסון או לא רובינסון, אסור לנו לשכוח: ישראל היא הבית של היהודים בדיוק בגלל רגעים כמו אלו.
ב־2025 האנטישמיות באירופה כבר מזמן לא מסתתרת מאחורי פוליטיקלי־קורקט – היא מתהלכת בגאווה ברחובות ברלין, פריז ולונדון.
מי שרוצה להגן על יהודים – מוזמן. מי שרוצה לנצל אותנו בשביל כותרות – שיישאר בגשם הבריטי.
אז לסיכום: מיהו באמת טומי רובינסון ולמה מתבקש שיגיע לישראל?
בריטי עם מגפון, קצת דון קישוט, קצת פרובוקטור אבל בחור חיובי בסך הכל שתומך במה שבאמת חשוב.
למה חשוב שיגיע לישראל? כי לפעמים טוב להזכיר לאירופה שאנחנו לא נשתוק מול אנטישמיות עטופה במילים יפות.
אבל למה השאלה הזו הופכת למדע הטכני-דיפלומטי ברגע שמישהו מממשלה ישראלית מזמין את האיש לבוא לביקור רשמי? התשובה אינה חד־ממדית, ולכן ניתן לשאול שלוש שאלות:
- מי הוא באמת בשטח — לא בשמאל־ימין, אלא בכיסא מאחורי המגפון;
- למה מישהו בישראל ירצה להזמינו ?
- למה זה מעורר כעס, דאגה — ובמקרים מסוימים גם היסטריה — בקהילות היהודיות באירופה ובבריטניה.
והתשובה: כמי שעוקב אחרי טומי כבר שנים רבות, הוא ידיד אמיתי של יהודים וישראל, הוא אינו הבריון שמנסה לצייר התקשורת, רוב מעצריו, אם לא כולם היו פשוט בגלל שהעז לומר את האמת בבריטניה – שבשנים האחרונות כבר אינה מכבדת את חופש הדיבור.
טומי משמש כיום כפיו של האירופאי הפשוט ברחוב שקם נגד הממשלה שנכנעת להסתה המוסלמית הגוברת ומקבל אהדה גוברת גם באוסטרליה, קנדה, דרום אפריקה ועוד …
הוא התבגר מאד מאז שנאבק ברחובות, למד להיזהר מאלימות, מגן על ציבור שאין לו פה או מי שיגן עליו ובקיצור – הבחור אמיץ, רהוט וכשר למהדרין.
🇬🇧✡️ Heading to ISRAEL! 🇮🇱
Right after my trial on October 13th, I’ll be making a special trip to the State of Israel.Thanks to Minister Amichai Chikli, Israel’s Minister for Diaspora Affairs for the special invitation — and to Speaker of the Knesset Amir Ohana, who will…
— Tommy Robinson 🇬🇧 (@TRobinsonNewEra) October 6, 2025
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
