קפה, חדשות ופוליטיקה על אש קטנה – איך נראית ארוחת בוקר בזמן מלחמה

הבוקר הישראלי של ימי מלחמה מתחיל בשקט מוזר.
לא שקט אמיתי – כזה עם ציוץ ציפורים וניחוח לחם טרי – אלא שקט מתוח, כמו "לפני שהילד שובר משהו בסלון".
העיניים עוד חצי עצומות, היד ממששת את הטלפון, ומה הרעש הראשון שאתה שומע?

"התרעה נשמעה באשקלון, אשדוד, שדרות…"
ובום – אתה כבר ער, לפני הקפה.

קפה שחור ומבזק אדום

הקומקום שורק, הווטסאפ מצפצף, והלב מתכווץ.
אתה לא פותח את הבוקר עם מדיטציה או ציטוט השראה – אתה פותח אותו עם ספירת טילים ולחיצת "רענן" על אפליקציית צבע אדום.
מי צריך יוגה כשיש לך כיפת ברזל?

ואז, כשאתה סוף סוף מוזג את הקפה, מגיע המשפט הבלתי נמנע מהבן זוג/הורה/שכן:

"שמעת מה היה בלילה?"

-- פרסומת --

ברור ששמעת.
שמעת, ראית, ניתחת את מסלול הרקטה יותר טוב מהחמאס.

העיתון זה כבר רקע – הפאנל זה הארוחה

מי בכלל קורא טקסטים בבוקר מלחמתי?
העיניים על המסך, האוזניים על ערוץ 12, והלב – איפשהו בין תקווה לפוסט טראומה.

בין ביס ללחם, אתה שומע פרשן אומר:

"נראה שהלילה היה רגוע יחסית"
ואתה חושב:
"רק שש אזעקות, שני יירוטים, וחתול שנתקע לי במיטה – רגוע לגמרי."

וליד השולחן, מתכנסת מועצת הביטחון של הבית:
אבא תוקף את הממשלה, אמא תוקפת את האופוזיציה, והילד שואל אם אפשר להעביר לערוץ הילדים.
(אי אפשר. כי בדיוק מתחילה מסיבת עיתונאים של דובר צה"ל עם מפה בגווני חרדל.)

לחם עם חומוס ופרשנות ביטחונית

האוכל עצמו הוא סוג של טקס.
לא אוכלים סתם – אוכלים עם מבט בעין אחת על הטלוויזיה:
– אם יש שקט – ביס גדול.
– אם מדווחים על פעילות קרקעית – לועסים לאט.
– ואם נשמעת אזעקה – הקפה נשפך, הטוסט נזרק, ואתה בדרך לממ"ד עם חצי גזע של פיתה ביד.

שיחה פוליטית על הבוקר – טוב למערכת העיכול?

אין כמו לפתוח את היום בשיחה קלילה:

“ביבי עשה טעות אסטרטגית.”
“אתה טועה, זה אשמת לפיד בכלל.”
“חברים, תשתו קפה קודם, תקללו אחר כך.”

כי אצלנו, פוליטיקה זה לא נושא רגיש – זה תבלין בביצה.
הוויכוחים מתחילים בחמאס ומסתיימים במחירי הקוטג' – ואף אחד לא יוצא שבע, אבל כולם איכשהו מחייכים.

הומור על הבוקר – משפר את הספיגה

בשלב מסוים, אחרי כל הדיווחים, הציוצים, הממים והעצב, מישהו שובר את הקרח:

“מה אתם אומרים – יתחילו הפסקת אש לפני או אחרי שנגמרים לי הקורנפלקס?”
וצחוק קטן פורץ, כזה שאומר:
"אנחנו עדיין פה. עדיין אוכלים. עדיין צוחקים. אז כנראה שנסתדר."

סיכום: ארוחת בוקר ישראלית בזמן מלחמה היא הכול – חוץ מ"שגרה"

היא שילוב מוזר של חדשות חמות וטוסט פושר.
של פאניקה ופריכיות.
של תחזיות מדיניות וריבת תות.
היא הרגע שבו אתה הכי פגיע – אבל גם הכי חזק.
כי אם אתה מצליח לשתות קפה תוך כדי צפירת אזעקה – אתה כנראה בלתי ניתן לעצירה.