🦠 "מגפת הרלֶבֶ"ת" – למה בעצם תעבוד אם אפשר להתלונן על יוקר המחיה ולכתוב פוסטים על סולידריות חברתית?

בזמן שמישהו בארץ הזו קם כל בוקר בחמש כדי להאכיל פרות, לנהוג משאית, לייבש דמעות בעוטף עזה או לנקות אחרי סיום ההפגנות בכיכר הבימה – מישהו אחר, בעיר הסלון, קם בעשר וחצי, מתמתח קלות, מוזג קפה מהמקינטה, ומתחיל את יומו החשוב: ציוץ עוקצני על קפיטליזם רע, סטורי מהפגנה נגד יוקר המחיה, ופוסט ארוך בפייסבוק על כך ש"שוק העבודה פשוט לא מותאם לאנשים רגישים".

🎭 הפרולטר החדש – לא מרים כלום אבל נלחם בהכול

פעם המאבק החברתי נעשה עם שרוולים מקופלים, כרזות חרטא ומרק חם באוהלי רוטשילד. היום המאבק מתקיים בטוויטר, טלגרם וסרטוני טיקטוק ערוכים עם מוזיקה עצובה.
הרלב״ניקים החדשים לא רוצים תעסוקה – הם רוצים הכרה.
לא רוצים משכורת – רוצים מענק התמדה על עצם זה שהם שרדו את סוף השבוע בלי לכתוב טור ב"הארץ".
הם לא מבקשים עבודה – הם דורשים "עוגן רגשי", "מימוש עצמי", ו"שעות גמישות עם שכר מינימום של 15K נטו כדי לשלם שכר דירה של דירה שבה גרים שלושה חתולים על פוף".

📉 הון ושלטון, אבל רק כשזה נוגע לאחרים

איכשהו, יוקר המחיה תמיד באשמת הממשלה, הקפיטליזם, נתניהו, ההתנחלויות, החרדים, או מנכ"לית שופרסל. אף פעם לא באשמת העובדה שהם לא עובדים, לא משלמים מיסים, וחיים על חשבון ההורים או המדינה.
אגב, גם את ההורים הם כבר מאשימים – "דור שפשוט לא הבין את החשיבות של מנוחה מנטלית".

🧠 הנדסת תודעה עם פיג'מה

למרבה הפלא, הרלב"ניקים הפכו ל"מובילי דעה" – אנשים שלא הובילו אף פעם אפילו קמפיין לשימור נייר טואלט, אבל צוברים עוקבים באינסטגרם כי הם יודעים לכתוב פסקאות עם רווח כפול אחרי כל שורה.
בכל הזדמנות הם מסבירים למה אי אפשר "להיות יעיל במדינה כל כך דכאנית", אבל איכשהו תמיד מספיקים להגיע לפסטיבל הסרטים בירוחם, לפאנל פמיניסטי על "העבודה כטריגר קיומי", ולסיור לילה ברמאללה.

-- פרסומת --

🚫 עבודה זה לחלשים (והעובדים הם פריבילגים)

הפוסט-מודרניזם הכלכלי יצר שכבה שלמה של אנשים שלא עובדים – אבל כועסים על אלה שכן.
אם אתה רופא? אתה מרוויח יותר מדי.
חקלאי? שותף לפשעים אקולוגיים.
קבלן? מנצל עובדים.
חייל? מיליטריסט.
חרדי? פרזיט.
מתנחל? קולוניאליסט.
היחיד שמקבל מהם קרדיט זה הם עצמם – כי בכל זאת, להיות עייף בלי סיבה זו גם עבודה.

💰 ובינתיים, מישהו מממן את זה

מדהים לראות כמה רחוק אפשר להגיע בלי לקום מהספה.
תכניות ממשלתיות, מלגות "מעורבות חברתית", קצבאות תקשורתיות, חממות טכנולוגיות ליזמות חתרנית…
רק תבחר.
הכול ממומן – על ידי אותם אנשים שאתה מזלזל בהם, שונא אותם, ומתנשא עליהם – משלמי המיסים, האזרחים "הקטנים" שבאמת עובדים.

לסיכום:

אם שאלתם את עצמכם מהי העבודה של הרלב"ניקים – הנה התשובה: הם לא מחפשים עבודה, הם עובדים בלהיות נעלבים מקצועיים.
וכמו כל מגפה – גם את זו אפשר לעצור. רק צריך חיסון נגד צביעות, נגד פוסט-ציונות, ונגד אוברדוז של פינוק.

-- פרסומת --