האישה הישראלית: מדריך הישרדות חיובי לגבר המודרני (ולשאר האנושות)
על האישה הישראלית – תופעה נדירה, מסקרנת, בלתי ניתנת לחיקוי ומצחיקה באופן שמצריך קורס בנשימה עמוקה.
על האישה הישראלית – תופעה נדירה, מסקרנת, בלתי ניתנת לחיקוי ומצחיקה באופן שמצריך קורס בנשימה עמוקה.
איך פרחים, מבטים עמוקים ושיחות עד חצות מתחלפים בשלט של המזגן שאף אחד לא מוצא כשהכי צריך אותו
כי בסוף, הזוגיות היא לא על מי שולט בשלט, אלא על זה שמוכן לוותר עליו – רק כי קר לו קצת.
גיל הזהב הוא לא תקופה נוצצת, אבל אם יש לך חוש הומור, עקשנות ושיניים תותבות שמתפקדות – יש לך את כל מה שצריך. אז אל תשאל איפה מחלקים את הזהב. קח כוס תה, תישען אחורה, ותהנה מהעובדה שאף אחד כבר לא מצפה ממך להתאמץ. רק תוודא שהשלט אצלך.
איך נראים חיי האהבה של הורים טריים, ומדוע "ערב רומנטי" כולל בקבוק פלמקס, שלוש מגבונים וחצי שעה של שקט יחסי?
אם מצאת את עצמך מבולבל בין בורקה, חיג'אב, נקאב, צ'אדור, רעלה ועוד שמות שמזכירים יותר מדפי תפריט של מסעדת פיוז'ן פוסט-קולוניאלית מאשר פרטי לבוש — אתה לא לבד.
אם אתה תוהה למה יש נשים שמכסות את הפנים, את השיער, את הגוף או את הכל כולל העיניים — ואתה עדיין צריך להעמיד פנים שזו "בחירה חופשית" — אתה כבר חי במערב הליברלי של המאה ה־21, איפה שהשכל נכנע לרלטיביזם, ו"שחרור האישה" כולל את הזכות לצעוד בגאווה לתוך השק.
מדריך עמוק לחיים בעידן שבו אתה לא לבד – יש לך מכשיר נייד שמקשיב לך כל הזמן
אז נכון, אנחנו עם מיוזע, קולני, מבולגן.
אבל גם עם שיש לו לב בגודל של נגב, ואומץ בגודל של מדינה שלמה.
זה לא שהם גיבורים למרות מה שלימדו אותם. הם גיבורים בזכות מה שלימדו אותם — אהבת הארץ, מסורת, אחריות, כבוד. ערכים שנחשבים היום במערב לבושה חברתית, פה הם כרטיס הכניסה לחיים עצמם.
הדרוזים לא צריכים שנריע להם רק ביום הזיכרון או כשקצין דרוזי נופל בקרב.
הם צריכים – כמו כל אזרח – שיתייחסו אליהם גם כשלא נעים, גם כשאין מצלמות, וגם כשיש ועדה לתכנון ובנייה.