אנחנו אוהבים את המדינה הזאת, כי היא שלנו.
עם כל הבלגן, העומס, היוקר והטירוף … ואולי דווקא בגלל זה.

יש דברים קבועים בעולם: השמש זורחת במזרח, צה״ל מתעכב בתדריך, ומערכת “הארץ” מגישה לקוראיה את ישראל — אבל רק אחרי שעברה במטחנת רגשות אשם תעשייתית.
כמו גפילטע פיש: טוחנים, מוסיפים רוטב אירוני, מתבלים בנדיבות בתיעוב עצמי, ונזהרים שלא ירגיש קצת יותר מדי יהודי.

אם יש משהו שהימין הווקיסטי מלמד אותנו, הוא שכל טרנד – כולל הווקיזם – בסוף מגיע לכל חור, כולל זה שבין הימין הקלאסי לבין הימין שמחפש חיבוק רגשי.

לפני שתדליק את המזגן בפעם השלישית היום – תדליק את עצמך עם מאמר שמבין בדיוק איך מרגיש גוף ישראלי במצוקה טרופית.
איפה החורף? די כבר עם החום הזה…