(רלב״ת – "רק לא ביבי")

בין אם מדובר בבחירות, הסכם שלום היסטורי, חיסונים פורצי דרך, מבצע צבאי מוצלח או מאבק פוליטי נגד מערכת משפט אקטיביסטית – בישראל תמיד תמצא את אותה קבוצה קולנית, מחויטת, מצייצת, צועדת, ממומנת היטב, שבכל מצב תגיב באינסטינקט אחד: "אבל זה ביבי!"

בואו נודה באמת: מדינת ישראל סובלת ממגפה ארוכה, מתישה, וככל הנראה חשוכת מרפא – מגפת הרלב״ת. זו איננה בעיה פוליטית. זה אינו תופעת שוליים. זו אידיאולוגיה. מיינסטרים. דת חדשה. מין כת חילונית שמאמינה באמונה שלמה שאם רק נסיר את נתניהו – תבוא הגאולה, יתוקן האקלים, בג״ץ ינצח את החושך, ומערכת החינוך תזכה שוב לשירה בציבור.

אבל אל תתבלבלו – לא מדובר בביקורת עניינית. הרלב״ת איננה אידיאולוגיה במובן המקובל. אין לה תכנית, אין לה כיוון, אין לה אלטרנטיבה. יש לה רק אויב אחד, שאותו היא מזהה בכל דבר: ביבי.

האנטי כפילוסופיה: "אנחנו נגדו – ולכן אנחנו צודקים"

מגפת הרלב״ת לא מצריכה לחשוב. להפך. כל מה שצריך כדי להצטרף למעגל – הוא לומר "אני לא בעד ביבי", והרי אתה אדם מוסרי, ליברלי, נאור ואירופי.

-- פרסומת --

כלכלה? לא משנה אם הייתה צמיחה. בטח זו רק "בועת נדל"ן".
דיפלומטיה? לא חשוב שהביא הסכמים היסטוריים עם מדינות ערב – הרי הוא לא פתר את הסוגיה הפלסטינית, אז זה "לא באמת שלום".
ביטחון? אם חמאס חטף מכה קשה, זה כי הוא "יזם את ההסלמה".
משפטים? אם מערכת אוכפת את החוק נגד יריביו – זה צדק. אם נגדו – זו "רדיפה פוליטית".

ההיגיון? מיותר. הדו־פרצופיות? הכרחית.

גיאוגרפיה של שנאה: בין רוטשילד לרמת אביב

מגפת הרלב״ת מתרכזת באזורים גיאוגרפיים ברורים: רמת גן, תל אביב, קיבוצים בוטיקיים בגליל, אגף התחקירים של "הארץ", אולפני תאגיד השידור הציבורי – ומחלקות למדעי הרוח באוניברסיטאות.

במקומות האלה, רלב״ת איננה מגפה – היא דרכון תרבותי. אם תעיז לומר משהו טוב על ביבי (גם אם מדובר על חיסונים או הסכמי אברהם), תמצא עצמך מוחרם באינסטגרם, מגורש מהקואופרטיב, ושמו של ילדך יוסר מרשימת ההמתנה לגן אנתרופוסופי.

ביבי כרעיון – לא כאדם

הבעיה האמיתית של הרלב״תניקים היא לא נתניהו הפוליטיקאי – אלא נתניהו כסמל.

הוא דובר אנגלית יותר טוב מהמרצים שלהם.
הוא מבין כלכלה טוב יותר מרוב הפרשנים שלהם.
הוא מחזיק בעמדות ימין לא מתנצלויות, מביט לעולם בגובה העיניים, ולא מתחנף לתרבות האשמה הפרוגרסיבית.

לכן הם שונאים אותו. לא כי הוא "מושחת" – אלא כי הוא לא מתבייש להיות בדיוק מה שהם אינם: יהודי גאה, עם עמוד שדרה, שמסרב להצטדק על קיומו.

ברית רלב״ת: משפטנים, תקשורת ועמותות

כמו כל מגפה, גם הרלב״ת זקוקה למנגנוני הפצה: בתי המשפט, התקשורת, מערכת החינוך, הקרנות מחו"ל והפגנות סוף השבוע. החיסון היחיד שיכול לעצור את זה – הוא דעת קהל עצמאית. לכן הם נלחמים בה בכל דרך.

• כשהעם בוחר ימין – הם צועקים "הסתה".
• כשהכנסת מעבירה חוקים – הם עותרים לבג"ץ.
• כשהשלטון לא מיישר קו עם האולפנים – הם טוענים שזה "הרס הדמוקרטיה".

זה לא דמוקרטיה שהם רוצים – אלא שליטה. ולפעמים נדמה שהבעיה האמיתית שלהם עם ביבי – היא שהוא לא תלוי בהם.

המגפה שנשארת – גם כשביבי הולך

וכאן הטוויסט: נתניהו לא יישאר לנצח. אבל תסמונת הרלב״ת? היא תישאר גם בלעדיו.

הם כבר עכשיו מתאמנים על הבאים בתור – בין אם זה יריב לוין, בצלאל סמוטריץ', או כל מי שיעז להחזיק בעמדות לא-נכונות.
מי שלא יישר קו עם הזרם – יזכה להיות "ביבי הבא".

במילים אחרות: ביבי הוא רק סימפטום. הבעיה היא רלב״ת – תרבות שלילת האחר, שאיננה מסוגלת לראות לגיטימיות בדעה שונה. תרבות שמקדשת את "רק לא", ומתעבת כל "כן" שלא מגיע ממנה.

הרלב״ת הוא מצב תודעתי

הרלב״ת היא לא מחאה. זו לא אידיאולוגיה. זו לא אלטרנטיבה.
זו תודעה – שחיה על אנטי, שואבת אנרגיה משנאה, וניזונה מדימוי עצמי מוסרי שקרי.

במקום להציע – היא מתנגדת.
במקום להתווכח – היא מוקיעה.
במקום לחשוב – היא מבטלת.

וכשזאת הרוח – אל תתפלאו שגם אם ביבי יפרוש לפנסיה, יתחיל לגדל עיזים בנורווגיה ויכתוב זכרונות – הם עדיין יאכלו סושי ברוטשילד ויזעקו:
"ביבי אשם!"

-- פרסומת --