מדריך ציני למדינה הקטנה עם הארנק הענק והכוונות המאוד לא נאיביות

אם תחפשו את ההגדרה של "אויב בתחפושת", לא תמצאו אותה בלקסיקון של דיפלומטים מערביים – אבל תמצאו אותה במציאות, עם דגל בורדו וחרב עקומה באמצע. קוראים לה קטאר.
כן, אותה נסיכות קטנה במפרץ הפרסי, שאוהבת לייצר גז טבעי, לקנות מועדוני כדורגל ולהעמיד פנים שהיא "מתווכת הומניטרית".
אבל מאחורי המראה המלוקק, מאחורי הדולפינים המזויפים באקווריומים של דוחא ומגדלי הזכוכית המבהיקים – מסתתרת מערכת משומנת היטב של השפעה עוינת, כפולה, צבועה, ובעיקר אנטי-מערבית.

הכסף מדבר. שקרים שרים.

קטאר היא מדינה בגודל חדר כושר – עם תקציב של מעצמה. ועם כל הכבוד (אין כבוד), היא לא בדיוק משתמשת בו כדי להקים בתי חולים באפריקה או לתרום לאו"ם. הכסף הקטארי מוזרם, בצורה שיטתית, חכמה ומדויקת, אל המקומות הרגישים ביותר בתודעה המערבית.

• העולם האקדמי? אוניברסיטאות בארה״ב ובאירופה קיבלו מיליארדי דולרים מקרנות צדקה קטאריות, וכמה מהן – כמה מפתיע – הפכו לאוהדות פלסטינים, אנטי-ציוניות ולוחמות צדק חברתי בעד כל מה שמזכיר את הערכים של האחים המוסלמים.
• העולם התקשורתי? ערוץ "אל ג׳זירה", הפנינה שבכתר של דוחא, התחיל כשופר ערבי-פאן-אינפורמטיבי והפך לכלי תעמולה מתוחכם – אנטי-אמריקאי, אנטי-ישראלי, אנטי-מערבי באופן כללי, אבל בשפה עיתונאית מכובסת, מתוחכמת ובעיקר… עם מבטא בריטי.
• העולם הפוליטי? קטאר לא מתערבת, חס וחלילה. היא רק "משקיעה באינטרסים משותפים". וזה כמובן כולל אירוח של מנהיגי חמאס, מימון של תנועות איסלאמיסטיות בצפון אפריקה, וניסיון שיטתי לעצב את המזרח התיכון כך שיהיה בדיוק המקום שאנחנו לא רוצים שהוא יהיה.

מתווך הומניטרי – גרסה אסלאמיסטית

מערביים טובי לב עדיין משכנעים את עצמם שקטאר היא סוג של ״שווייץ של המזרח התיכון״ – נייטרלית, מתווכת, חכמה. בפועל, היא יותר כמו הבנק המרכזי של תנועות איסלאמיסטיות מהזן הרדיקלי ביותר.

בואו נדבר דוגרי: קטאר לא מתווכת בין חמאס לישראל. היא נותנת חסות לחמאס, מממנת אותו, נותנת לו גג, מזומנים, ולפעמים גם עצות.
ואז, כשהלהבות עולות – היא שולחת נציגים מחויטים לפגישה בפריז כדי להסביר ש"צריך להפסיק את האלימות".
ולא, אין כאן ציניות. כלומר יש – אבל מצידם, לא שלנו.

והמערב? הוא מקשיב. כי אם זה נאמר בחדר עם אקווריום, ברקע של סושי ואורז יסמין – אז כנראה שזה בא בטוב.

-- פרסומת --

גב כפול – אסלאם קיצוני ופיפ"א

קטאר היא המדינה היחידה שיכולה לשדר נאום אנטישמי ביום ראשון ומשחק של מנצ'סטר סיטי ביום שני – ולהוציא את שניהם HD עם קריינות באנגלית מצוחצחת.

היא מארחת את המונדיאל, אבל אוסרת על אלכוהול באצטדיון. מקבלת את הנבחרות הגאות של מערב אירופה, אבל משלמת לעובדים זרים פרוטות ומשכנת אותם בקונטיינרים בלי מזגן.
בדיוק כמו ליצן בקרקס שהוא גם רואה חשבון – לא ברור אם לצחוק או לבכות.

וזו התחפושת המושלמת: הם אומרים "אנחנו עולם שלישי שמתפתח", אבל עם הארנק הכי גדול בשכונה. "אנחנו מדינה קטנה עם שאיפות דיפלומטיות", אבל בפועל – הם מפעילים יותר סוכנים, לוביסטים וכתבים מגויסים ממה שה-CIA חולם.

למה המערב שותק?

כי הכסף מדבר. והצבועות חוגגת.

• ארה"ב? בונה בסיסים בקטאר. חייבת אותם מול איראן. אז שותקת.
• אירופה? מקבלת גז. קונה נפט. מוכרת נשק. אז שותקת.
• ישראל? נאנקת מגמגום. מצד אחד מבינה בדיוק עם מי יש לה עסק, מצד שני – מעבירה כספים לעזה דרך קטאר ושותקת. כמו תל אביבי שצועק על השכן הערס – אבל שולח לו את הילד לתיקון פלאפון.

ומעל הכול – הקונספט הכי מערבי: "לא מערבבים ביזנס ופוליטיקה". קטאר למדה את זה היטב. היא פשוט עושה פוליטיקה דרך ביזנס. ומנשקת לחיים לכל מי שמוכן לעצום עיניים.

צביעות זה לא מדיניות – זו אסטרטגיה

קטאר הצליחה במקום שבו איראן נכשלה: להיכנס לליבו של המערב, לא עם איומים וטילים, אלא עם כסף, טורנירים, תיווכים ושקרים עטופים בנייר כסף יוקרתי.

אבל מאחורי החיוך הדיפלומטי עומדת מטרה ברורה: להפוך את המזרח התיכון לזירה שבה הקול האסלאמיסטי רועם, והמערב? הוא מממן את זה דרך מניות, דרך נפט, ודרך שתיקה.

קטאר מוכיחה לעולם שאם אתה מספיק קטן, מספיק עשיר ומספיק צבוע – אתה יכול להיות אויב ולצאת גיבור.

רוצים סיכום ?

קטאר היא לא שה – היא זאב.
היא לא מתווכת – היא מעצבת.
והיא לא שחקנית שולית – היא מפעילה את הבמה.

והשאלה שנשארת פתוחה היא – האם המערב יתעורר?
או שהוא פשוט יקנה עוד מניית גז קטארית ויגיד לעצמו שהכול בסדר, כל עוד השידור באיכות 4K.

ובינתיים, בתוכנית הערב באל-ג'זירה: "הכיבוש הישראלי, גרסת דיסני" – בחסות קטאר פטרוליום.

👀 לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם

שם*

מייל*

אני מסכים/ה למדיניות הפרטיות של האתר

-- פרסומת --