פוסט פסימי על הקרע בעם
כן, זה פוסט עצוב על הקרע בעם ואין בו כוונה להתנצל
זה פוסט עצוב וקשה לעיכול על הקרע בעם, פוסט שמתבשל על אש קטנה כבר לא מעט שנים ומתחנן לצאת לאור.
פוסט פסימי, באתר סאטירי, שמדבר על חוסר הכנות של השמאל הישראלי, על השקרים, ההסתה במדיה, באקדמיה ובמערכת החינוך, על שטיפת המוח הבזויה בת עשרות השנים בערוצי התרעלה, ועל חוסר הצדק המובנה במערכת המשפט שגויסה כצד פוליטי ומתגלה במערומיה סוף-סוף בימים אלה.
על בגידה בערכים:
יהודיים.
ישראליים.
מערביים.
ודמוקרטיים "על באמת".
הכול בשם נאורות – שמתברר בדיעבד שהיא לא יותר מ־ “נעורות”, גרסת ה-WOKE המקומית: הרבה מוסר, אפס מצפון, ואחריות? רק כשזה נוגע לימין.
ובעיקר – על חוסר הכנות.
על טיעוני השקר שמופצים השכם והערב בכל פינת רחוב, אולפן וערוץ תשקורת.
וזו בדיוק הסיבה, לצערי, שלא נראה איחוד באופק.
לא סליחה.
לא מחילה.
ולא “בוא נניח את הכול מאחורינו”.
כי קשה מאוד להתפייס עם מי שממשיך לשקר לך גם כשהכול כבר על השולחן.
עם מי שממשיך להאשים גם כשהוא האשם העיקרי ואולי בשל כך …
עם מי שמזין את שלהבת האנטישמיות בעולם, בעלילות והאשמות הזויות, חסרות שחר וחסרות אחריות, על ההנהגה, הצבא וגם על העם בישראל.
סליחה? על מה בדיוק?
איך אפשר לסלוח למי שמשך עשורים הטיף:
• לחבק ולקרב את ערביי עזה, יהודה ושומרון
(נקרא להם כאן “פלשתינאצים”, כי עם פלסטיני יש רק באגדות – בארון, ליד נרניה)
• לדאוג לרווחתם – כסף, כן, כסף
קטארי / סעודי / אמירתי – לא באמת משנה
זו הייתה דרישה שמקורה בשמאל העולמי והישראלי, גם אם הימין לא היה חזק מספיק למנוע אותה ובנוסף נפל קורבן לתאוריה ההזויה של השמאל שאם תאכיל, תלטף ותחבק את הטרול הוא לא יפגע בך
• לדאוג לפרנסתם – להכניס עובדים מעזה ומיו״ש – משטחי מולדתנו הכבושה, רוצחים שבחלקם הגדול אספו את המידע שהוביל לטבח הנורא ביותר בעמנו מאז השואה.
(רק שקרן מקצועי או דביל גמור יכול לפקפק בכך שזו אדמה יהודית כבושה וכאלה מן הסתם לא חסרים בשמאל)
• לדאוג לבריאותם
כן, אותם הזויים שטיפלו והסיעו מחבלים ובני משפחתם במשך שנים רבות לבתי חולים בישראל,
ואת ה”תודה” שקיבלו בתמורה כולנו מכירים.
ואז הם עמדו בלי בושה בהפגנות קפלן וצרחו על "אחריות הממשלה" ועל "הראש האשם" כשבעצם האשם העיקרי הוא הראש ההזוי שלהם שהביא אותנו מלכתחילה למצב הזה.
• לדאוג לאדמתם, לחשמל שלהם, למים שלהם
כל זה תוצר ישיר של ההתנתקות, אוסלו, ושטיפת מוח בלתי פוסקת בערוצי התשקורת – שגרמה גם לימין להמשיך במדיניות שלא הוא יזם, אלא נגרר אליה.
נגרר? אתם שואלים … כן – נגרר, כי כשהשמאל שולט לחלוטין בתקשורת+מערכת המשפט+אקדמיה+חינוך+תרבות – אין סיכוי ריאלי למדיניות שונה.
אשם? אתם שואלים … כן, יש גם אשמה בכך שנבחרי הימין מאז "המהפך", לא השכילו להבין לאילו תהומות אנחנו נגררים עם התבצרות השמאל במוסדות החשובים במדינה.
ואז… החוצפה
ועכשיו – אנשי השמאל מעיזים לבוא בטענות לביבי ש“איפשר את זה”.
שהוא אחראי ל”מחדל השביעי באוקטובר”.
באמת?
אתם?
עשרות שנים אתם מכוונים את הנרטיב.
עשרות שנים אתם מכתיבים את גבולות המותר והאסור.
עשרות שנים אתם מקדמים מפקדים שמאלנים בצבא וחוסמים התקדמות מפקדים ימניים/אמוניים
מוודאים שמי שלא הולך בתלם – לא יוכל להיות בשלטון או בעמדת השפעה כלשהי, לא מעשית, לא ציבורית, ולא בינלאומית.
ראינו את זה אצל:
• בגין
• רבין
• שרון
ואלו "רק" הבולטים שבהם .. היו עוד מאות משך השנים ..
כולם “יושרו” בסוף.
כולם כופפו ראש מול השלטון האמיתי – זה שלא נבחר בקלפי מאז 77’, אבל שולט בפועל דרך תקשורת, משפט, אקדמיה ופקידות.
אפילו נתניהו נאלץ לנווט את הספינה ולוותר על הרבה דברים בדרך בהתאם לאילוצי היוריסטוקרטיה, למרות שלא ויתר על הדרך.
ועכשיו – אתם מאשימים את ביבי (והימין שמאחוריו) במה שאתם עצמכם בניתם?
חמישים שנה של שיסוי, יוריסטוקרטיה, שטיפת מוח אלימה ומעוותת מציאות בתקשורת, שלטון אליטות לא דמוקרטי, עיוות הדמוקרטיה נגד העם
ואתם מעיזים להגיד שהממשלה הנבחרת "מפלגת את העם" ?
והכי גרוע – מפיצים את זה בעולם ?
שכן גל האנטישמיות העולמי שגואה עכשיו אולי ממומן על ידי קטאר, מופץ ע"י טורקיה ואיראן אבל מקבל רעיונות וסימוכין ממטורללי השמאל היהודים/ישראליים שאת ידיהם המגואלות בדם יש להוקיע בגלוי
כמו שדאגלס מארי אוהב לצטט:
“הראו לי במה אתם מאשימים את היהודי – ואראה לכם במה אתם אשמים.”
רק שהפעם, זה מגיע מ”אחינו” היהודים.
עם הפגם הקבוע והבלתי ניתן לריפוי באונה השמאלית של המוח.
הקרע בעם? הוא לא תקלה – הוא תוצאה
וזו הסיבה האמיתית שאיחוי הקרע לא נראה באופק.
כי כשמישהו:
• משקר לך בפנים
• מרעיל את הבארות
• שוטף את מוחות ילדיך במציאות חליפית
• מסית את העולם נגדך
• מסכן את שלום ילדיך
• נלחם בנרטיב שלך
• מלקק את עכוז אויביך בשם “אוניברסליות”
הוא לא “צד אחר במחלוקת”.
הוא לא איתך.
והרעיון שאתה צריך עכשיו “להתפשר”, “להכיל”, “להושיט יד” –
הוא עוד טריק רטורי ישן.
כי אנחנו ישראלים.
היסטורית, תרבותית, ערכית –
“לתת את הלחי השנייה” – זה לא אנחנו.
ומה כן?
כן, זה פוסט עצוב.
אבל הוא גם פוסט מפוכח.
כי אולי לראשונה מזה שנים – המסכה ירדה.
הצד שמטיף למוסר – נחשף כחסר מוסר.
הצד שמטיף לדמוקרטיה – לא סובל בחירות.
הצד שמטיף לחיים – מצדיק מוות יהודי בשם “הקשר”.
הקרע לא ייסגר בנאום.
לא בפוסט פיוס.
ולא בחיבוק מזויף באולפן.
הוא ייסגר רק כשצד אחד יפסיק לשקר.
או כשצד שני יפסיק להתנצל.
ובינתיים?
אנחנו נמשיך לעמוד.
עם פחות אשליות.
ועם הרבה יותר עמוד שדרה.
כי עם שלא מוכן להגן על האמת שלו –
בסוף ימצא את עצמו מתנצל על עצם קיומו.
ואת זה –
אנחנו כבר לא מוכנים לעשות.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
