הבחירות המתקרבות לכנסת
יש משהו כמעט קומי בניסיון המתמשך של מערכת שלמה להפיל אדם אחד .. כאילו הוא לא פוליטיקאי אלא בוס אחרון במשחק מחשב
ובינתיים, גוליבר ממשיך ללכת … והגמדים … עדיין עסוקים בלזרוק עליו בוץ, בתקווה שאולי הפעם הוא יחליק.
יש משהו כמעט קומי בניסיון המתמשך של מערכת שלמה להפיל אדם אחד .. כאילו הוא לא פוליטיקאי אלא בוס אחרון במשחק מחשב
ובינתיים, גוליבר ממשיך ללכת … והגמדים … עדיין עסוקים בלזרוק עליו בוץ, בתקווה שאולי הפעם הוא יחליק.
זה אולי הדבר שהעולם המודרני הכי מפחד ממנו: אחריות.
כי הרבה יותר קל להגיד:"אני במסע של גילוי עצמי" מאשר להגיד: "יש לי חובה כלפי המשפחה שלי, העם שלי, והמסורת שלי"
אז האם הטימטום מדבק?
כן … מאוד … הוא מדבק דרך האלגוריתם, דרך הלייקים, דרך הצורך להשתייך, דרך הפחד להישאר מחוץ לעדר
כשאירופה אומרת “אתם חלק מאיתנו” – כדאי לבדוק איפה היציאה הקרובה לשדה התעופה.
רצוי לכיוון בן-גוריון.
אולי המילה "התעוררות" לא מדויקת … כי זה לא שהתעוררנו ממשהו – נזכרנו.
נזכרנו מי אנחנו, איפה אנחנו חיים … ומה המחיר של לשכוח.
איך אירופה הפכה מה"יפיפיה הנרדמת" למזבלה מוסרית עם חימום תת־רצפתי
הישראלי החדש לא ביקש להיוולד כך, הוא נדחף לשם.
המלחמה לא הפכה אותנו לטובים יותר, היא הפכה אותנו ליותר אמיתיים
פעם התרבות דחפה להתרבות, היום היא לוחשת: "רק אם זה מתאים לך”
כשהחיים הופכים לניהול סיכונים, גם הילדים צריכים הצדקה רציונלית
חינוך פתוח באמת – מתחיל בזהות, שורשים וגאווה
תלמיד בלי זהות, בלי שורשים, ובלי תחושת שליחות הוא רק צרכן דעת, לא יוצר עתיד.
חנוכה לא מבטיח שיהיה קל. הוא מבטיח שיהיה ברור. וברגעים שבהם האנטישמיות שוב מרגישה לגיטימית, עטופה במילים יפות – הבהירות הזו היא מצרך נדיר.