🇸🇪 שוודיה – המדינה שהחליפה את האיקאה ב“אינשאללה”
אם היה צריך לבחור מדינה אחת שמסמלת את הנאיביות האירופית המושלמת, זו ללא ספק שוודיה — המקום שבו השלג לבן, המצפון נקי, והגבולות פתוחים עד כדי טיפשות היסטורית.
הרי זו מדינה שהצליחה להפוך את הרגשת האשמה המוסרית לתעשייה, ואת ההכלה הרב-תרבותית לדת חדשה.
ואם תעז לשאול שאלות? ברוך הבא לגיהינום של הטוקבקים — שם יאשימו אותך ב"פאשיזם" רק כי שאלת אם שוטר צריך להיכנס לפרבר מוסלמי בלי אישור מהמופתי המקומי.
“ברוכים הבאים לשוודיה – בבקשה השאירו את התרבות שלכם, אנחנו כבר נסתדר בלי שלנו”
השוודים תמיד התגאו בכך שהם “אנושיים, פתוחים ורגישים”.
רק מה שהם שכחו, זה שכשאתה פותח את הדלת לרווחה — מישהו גם יכול להיכנס ולהחליף לך את הנעילה.
מאז 2015, כשהמדינה החליטה להפוך ל"מקלט ההומניטרי של אירופה", מאות אלפי מהגרים נכנסו למדינה ששטחה עצום ואוכלוסייתה דלילה.
התוצאה? תוך עשור, קיבלת יותר מסגדים מאיקאה, יותר חיג'אבים ממעילי סקי, ויותר מקרי ירי בערים “השקטות בעולם”.
במקום להודות שטעו, השוודים בחרו בפתרון הקלאסי שלהם: להקים ועדה.
ועדה לחקר “שיח סובלני”, ועדה ל“הכלה תרבותית”, ועדה ל“הבנת שורשי האלימות”.
רק שאין ועדה אחת לשאלה הבסיסית – מתי בדיוק הפכה אוטופיה סוציאלית למדינת פחד?
משוודיה הסקנדינבית לשוודיסטן החדשה
בפרברים של שטוקהולם ומאלמו, כבר מזמן לא שומעים שוודית טהורה.
המשטרה המקומית לא נכנסת בלי תגבורת, והכנסיות הפכו למרכזי תרבות אסלאמית.
אבל במקום להתמודד, הממשלה משקיעה בפרויקטים של "דיאלוג בין-דתי" — שם הצד האחד מדבר, והצד השני בונה מינרטים.
השוודים עדיין מאמינים ש"אפשר לדבר על הכול" – גם כשהצד השני מדבר רק על “דאר אל-אסלאם”.
בין פסטיבל מוסיקה לנאום על זכויות אדם, שוודיה כבר מזמן הפסיקה להבין מה קורה לה.
זה לא שמישהו הכריז על מהפכה – פשוט ביום אחד התעוררת וגילית שיום ראשון כבר לא יום מנוחה, אלא יום תפילה.
הפמיניזם נכנע, הרווחה קורסת, והתקשורת מצנזרת
שוודיה התגאתה במשך עשורים בכך שהיא מדינת הפמיניזם המובילה בעולם.
אבל ב-2025, גם הפמיניסטיות המקומיות התחילו לשים לב שמשהו השתבש –
כאשר קבוצות נשים נתקפו בפארקים בערי המהגרים, הממשלה הסבירה ש"זה קונפליקט תרבותי, לא פשע".
וכשנשאלה דוברת הממשלה מדוע המשטרה לא עוצרת את הפוגעים, היא ענתה:
“אנחנו לא רוצים ליצור תחושת ניכור בקרב קהילות רגישות.”
תרגום חופשי: עדיף שנשים ישנו את ההתנהגות, לא שנדרוש מאחרים להתנהג כמו בני תרבות.
מדינת הרווחה השוודית, שעד לא מזמן הייתה מודל עולמי, פשוט קרסה תחת המשקל.
כספי המסים – שזרמו פעם לחינוך, בריאות ותחבורה ציבורית מדויקת – מופנים כעת לקצבאות למהגרים שאינם עובדים, אך כן משתתפים בסדנאות על "זכויות תרבותיות".
ובינתיים, הוותיקים לומדים שיש מחיר ללהיות “נאור מדי”.
הדנ"א השוודי החדש – פחד מציווי מוסרי
השוודי הממוצע של 2025 לא גאה בהיסטוריה שלו. הוא חושש ממנה.
הוא לא מציין את ימי המלכים, לא מתפאר באומנות הסקנדינבית, ולא מעז לתלות דגל בבית — כי זה “עלול להיראות לא רגיש”.
ואם יש דבר ששונאים בשוודיה – זה לא חוסר מוסר, אלא עודף ביטחון עצמי.
הם לא איבדו את זהותם – הם מסרו אותה באהבה, עם קבלה וחתימה.
ואצלנו בישראל?
אנחנו, כמובן, מתבוננים בזה כמו בסרט אימה שאנחנו כבר יודעים את הסוף שלו.
ראינו את זה בעזה, בביירות, בפריז – ועכשיו בשטוקהולם.
ההבדל היחיד? אנחנו למדנו שכשאתה לא שומר על גבולות – אתה מאבד מדינה.
השוודים עדיין מאמינים שאתה יכול לשמור על המדינה גם כשאתה מתנצל על עצם קיומה.
לסיכום – “שוודיה: המקום שבו אפילו השלג מפחד להעליב”
שוודיה של 2025 היא לא עוד מדינה נאיבית – היא סמל לאיך אידיאולוגיה יכולה להרוג תרבות בלי לירות כדור אחד.
מדינה שהאמינה שאפשר לבנות גן עדן על פני האדמה – וגילתה שבגן עדן שלה, אלוהים החליף את הדגל.
ומה שנשאר זה אומה שמנקה את הרחובות, שומרת על שקט, ומתפללת שיום אחד גם המציאות תהיה פוליטיקלי קורקט.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
