היום שאחרי האייתוללות
איך ייראה המזרח התיכון אם משטר האייתוללות באיראן ייפול – ומה יקרה אם ישראל ואיראן יהפכו לשותפות?
יש רעיון שבמשך שנים נשמע כמעט דמיוני:
ברית בין ישראל לאיראן.
במשך ארבעים שנה התרגלנו לחשוב על איראן במונחים של משטר האייתוללות, משמרות המהפכה, טילים, חיזבאללה, וציוצים מאוד לא ידידותיים על השמדת ישראל.
אבל יש כאן פרט קטן שהמזרח התיכון אוהב לשכוח:
האיבה בין ישראל לאיראן איננה היסטורית. היא פוליטית.
לפני 1979 – ישראל ואיראן היו כמעט בעלי ברית טבעיים.
אחרי 1979 – הן הפכו לאויבים אידיאולוגיים.
כלומר, אם יום אחד משטר האייתוללות יקרוס – לא מדובר רק בשינוי משטר.
מדובר ברעידת אדמה גיאופוליטית.
ואם אתם חושבים שמזרח התיכון לא יכול להיות מבלבל יותר – חכו לראות את היום שבו ישראל ואיראן ימצאו את עצמן באותו צד של המפה.
קצת היסטוריה למי ששכח
לפני המהפכה האסלאמית, תחת השאה
Mohammad Reza Pahlavi
איראן הייתה אחת השותפות האזוריות החשובות של ישראל.
- שיתוף פעולה מודיעיני
- מסחר בנפט
- קשרים צבאיים
- קשרים כלכליים
ישראל אפילו הייתה אחת המדינות היחידות באזור שלא ראתה באיראן אויב.
ואז הגיע 1979.
המהפכה האסלאמית בהנהגת
Ruhollah Khomeini
החליפה פרגמטיות גיאופוליטית באידיאולוגיה דתית.
מאותו רגע – ישראל הפכה לא רק ליריבה אזורית, אלא לסמל.
אבל מה יקרה אם המשטר הזה ייפול?
זה לא תרחיש מדע בדיוני.
איראן סובלת כבר שנים מ:
- כלכלה חולה
- מחאות ציבוריות
- מאבקי כוח פנימיים
- דור צעיר שמאס בתיאוקרטיה
אם משטר האייתוללות יתמוטט – ייווצר ואקום כוח עצום.
והשאלה המרכזית תהיה: מי ממלא אותו?
תרחיש ראשון: איראן חילונית ופרו-מערבית
זה התרחיש שמערביים אוהבים לדמיין.
איראן חוזרת למודל מדינה לאומית פרגמטית.
לא דמוקרטיה סקנדינבית, אבל:
- פחות אידיאולוגיה
- יותר כלכלה
- פחות ג'יהאד
- יותר נפט וגז
בתרחיש כזה, האויב המרכזי של איראן לא יהיה ישראל.
הוא יהיה טורקיה.
והוא יהיה ערב הסעודית.
תרחיש שני: איראן לא מתפרקת – אלא מתמתנת
כלומר:
המשטר נשאר, אבל בלי אידיאולוגיה משיחית.
יותר מודל סיני:
- שלטון חזק
- כלכלה פתוחה
- פחות יצוא מהפכה
במקרה כזה, ישראל ואיראן לא יהפכו לחברות הכי טובות, אבל הן בהחלט עשויות להפסיק להיות אויבות.
במזרח התיכון זה כמעט אותו דבר.
תרחיש שלישי: התפרקות איראן
זה התרחיש שמדאיג אסטרטגים.
איראן היא אימפריה רב-אתנית:
- פרסים
- אזרים
- כורדים
- בלוצ'ים
- ערבים
אם השלטון המרכזי יקרוס – ייתכן גל של מלחמות אזרחים.
בתרחיש כזה ישראל לא תקבל שותפה חדשה.
היא תקבל אזור כאוטי נוסף.
והמזרח התיכון כבר עמוס בכאלה.
עכשיו בואו נדבר על הפיל (הפרסי) שבחדר
ברית ישראלית-איראנית
אם איראן פוסט-אייתוללות תבחר פרגמטיות – הברית עם ישראל תהיה כמעט הגיונית.
לא בגלל אהבה.
בגלל אינטרסים.
אויבים משותפים
הנה רשימה קצרה:
- האיסלאם הסוני הרדיקלי
- האימפריאליזם הטורקי
- ארגוני טרור אזוריים
- מרוץ חימוש אזורי
ישראל ואיראן הן שתיהן:
- מדינות לא ערביות
- מעצמות טכנולוגיות
- עם צבאות חזקים
- עם חשש מתנועות אסלאמיסטיות
במילים אחרות – הן דומות יותר ממה שהרטוריקה מאפשרת להודות.
מה יקרה לחיזבאללה?
הארגון החזק ביותר של איראן באזור הוא כמובן
Hezbollah
בלי איראן האידיאולוגית – חיזבאללה מאבד:
- מימון
- נשק
- לגיטימציה
הוא עשוי להפוך לארגון לבנוני רגיל.
או להיכנס למשבר קיום.
זה לבדו משנה את כל מאזן הכוחות בצפון ישראל.
ומה עם החות'ים?
הארגון בתימן
Houthi movement
מתקיים כמעט כולו בזכות תמיכה איראנית.
איראן פרגמטית עשויה לראות בהם נכס מיותר.
כלומר – ים סוף עשוי להפוך שוב למסלול מסחר ולא לשדה ניסוי לטילים.
ערב הסעודית לא תאהב את זה
המדינה שתסתכל בדאגה על ברית ישראלית-איראנית היא
Saudi Arabia
למה?
כי ברגע אחד נוצרת קואליציה אזורית חדשה:
ישראל
איראן
אולי גם מדינות המפרץ
וזה משנה את מרכז הכובד האזורי.
גם טורקיה תיכנס ללחץ
המדינה עם שאיפות האימפריה החדשה היא כמובן
Turkey
טורקיה אוהבת להציג את עצמה כמנהיגת העולם הסוני.
אבל ברית ישראלית-איראנית תיצור גוש אזורי חזק בהרבה.
ומה עם הפלסטינים?
זו השאלה הפוליטית הרגישה.
איראן של האייתוללות היא תומכת מרכזית של
Hamas
אם התמיכה הזו תיעלם – הפלסטינים יאבדו משענת אזורית חשובה.
זה לא יפתור את הסכסוך.
אבל זה בהחלט ישנה את מאזן הכוחות סביבו.
ארה"ב דווקא תחייך
עבור
United States
ברית ישראלית-איראנית היא חלום אסטרטגי.
למה?
כי היא מייצבת את המזרח התיכון בלי צורך בנוכחות צבאית עצומה.
ואמריקה אוהבת יציבות זולה.
האם זה באמת יכול לקרות?
כן.
אבל לא מחר.
ולא בלי כאוס בדרך.
המשטר האיראני לא ייעלם בשקט.
האינטרסים האזוריים לא יתיישרו מיד.
אבל אם יש משהו שהמזרח התיכון לימד אותנו – זה שהבריתות כאן משתנות מהר יותר מהתחזיות.
האירוניה הגדולה
אם משטר האייתוללות ייפול – ייתכן שהמזרח התיכון יחזור למצב שהיה לפני 1979.
ישראל ואיראן באותו צד.
טורקיה משחקת בין הצדדים.
מדינות ערב מנסות להבין מי המעצמה החדשה.
ובירושלים ובטהרן יגלו פתאום משהו מביך למדי:
אחרי ארבעים שנה של מלחמה קרה,
הם למעשה הרבה יותר דומים משהיו מוכנים להודות.
השורה התחתונה
המזרח התיכון נראה כאילו הוא תקוע לנצח באותם סכסוכים.
אבל לפעמים מספיק שינוי אחד – נפילת משטר אחד – כדי להפוך את כל הלוח.
ואם יום אחד דגל ישראל ודגל איראן יופיעו באותה פגישה אזורית – זה לא יהיה סוף ההיסטוריה.
זה יהיה רק עוד פרק במזרח התיכון.
אזור שבו אויבים הופכים לבעלי ברית,
ובעלי ברית הופכים לאויבים –
בערך בקצב שבו משתנה מזג האוויר במדבר.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
