Share

איך הפכה באריסטה מתוקה מהסרטון של נתניהו לכוכבת ההסברה הטובה ביותר של ישראל

באריסטה מתוקה

יש רגעים שבהם מדיניות חוץ נקבעת בחדרי מלחמה.
יש רגעים שבהם היא נקבעת במשרד החוץ.
ויש רגעים נדירים במיוחד שבהם היא נקבעת ליד מכונת אספרסו.

הרגע הזה התרחש כאשר סרטון קצר שבו הופיע בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, הפך לפתע לוויראלי ברחבי העולם. בסרטון, שצולם באווירה קלילה, נראית באריסטה צעירה ומחויכת שמגישה קפה לנתניהו. שום דבר דרמטי במיוחד לא קורה שם – כמה משפטים, קצת הומור, קצת חן.

אבל באינטרנט, כידוע, המציאות היא רק חומר גלם.

בתוך שעות ספורות הפכה אותה באריסטה אנונימית לכוכבת רשת.
ובתוך ימים – תהפוך למשהו הרבה יותר מפתיע: אחת משגרירות ההסברה האפקטיביות ביותר של ישראל.

לא כי היא התכוונה לכך.
ולא כי מישהו תכנן זאת.

-- פרסומת --

אלא כי האינטרנט החליט.

איך נולד רגע ויראלי

הרשתות החברתיות הן מקום מוזר. לפעמים סרטונים חשובים על טרור, מלחמות או החלטות מדיניות מקבלים כמה אלפי צפיות. ולעומת זאת סרטון של חתול שנופל מקופסה מגיע למיליונים.

הסרטון של נתניהו והבאריסטה נפל בדיוק באזור הביניים – מקום שבו פוליטיקה פוגשת פופ־תרבות.

בתחילה אנשים שיתפו את הסרטון פשוט כי הוא היה חמוד.
אבל אז התחילה התופעה האמיתית: הממים.

מי שגלש ב־X, באינסטגרם או בטיקטוק ראה בתוך זמן קצר גל מוזר במיוחד של תגובות:

  • "לישראל יש את הבאריסטה הזאת – ולנו יש דוברים משעממים."
  • "הסברה ישראלית חדשה: קפה טוב וחיוך."
  • "מישהו יכול להסביר איך מדינה במלחמה עדיין מצליחה להיראות כמו פרסומת לקפה?"

האלגוריתם, כמובן, עשה את שלו.
וכאשר האלגוריתם מזהה משהו שמייצר תגובות – הוא מפיץ אותו עוד יותר.

כך נולד שיטפון הממים.

ממים, יופי, והמלחמה על התודעה

ואז קרה משהו מעניין באמת.

הממים הפסיקו להיות רק על קפה.

הם הפכו להיות על ישראליות.

תמונות של נשים ישראליות – חיילות, סטודנטיות, מטיילות – החלו להופיע בפידים ברחבי העולם.
לצידן הופיעו משפטים סרקסטיים כמו:

  • "הסוד של ההסברה הישראלית: להיות נורמליים."
  • "הקמפיין הישראלי: פשוט תראו מי אנחנו."
  • "הפרופגנדה הכי טובה היא החיים עצמם."

כמובן, האינטרנט לא היה אינטרנט בלי הצד השני של המטבע. לצד ההומור הופיעו גם ממים שעסקו בהשוואות – לעיתים בוטות ולעיתים ציניות – בין הדימוי של החברה הישראלית לבין הדימוי של החברה הפלשתינית.

וכאן נכנס מרכיב נוסף: המלחמה הוויזואלית.

בעידן הרשתות – הדימוי מנצח את ההסבר

הסברה מסורתית עובדת כך:

  1. יש אירוע.
  2. דובר מסביר אותו.
  3. הקהל מקשיב.

אבל בעידן של Meta פלטפורמות ושל האלגוריתמים שלה, הסדר השתנה לחלוטין.

היום זה עובד כך:

  1. יש תמונה.
  2. אנשים מגיבים אליה רגשית.
  3. רק אחר כך מגיע ההסבר.

במילים אחרות – האסתטיקה מגיעה לפני האידיאולוגיה.

ולכן הממים על הישראליות לא היו רק בדיחה.
הם הפכו לכלי תודעתי.

כי כאשר מיליוני אנשים רואים תמונות של צעירים ישראלים מחייכים, עובדים, שותים קפה וחיים חיים רגילים – הם מקבלים מסר שונה לחלוטין מהדימוי של אזור מלחמה קבוע.

באריסטה מתוקהלמה דווקא הבאריסטה

יש סיבה לכך שהבאריסטה מהסרטון הפכה לסמל.

היא לא הייתה פוליטיקאית.
היא לא הייתה דוברת.
והיא בוודאי לא הייתה חלק מקמפיין רשמי.

היא פשוט נראתה כמו מה שהיא: צעירה רגילה שחיה במדינה מערבית נורמלית.

וזה בדיוק מה שהופך את זה לאפקטיבי.

כאשר דובר ממשלתי מדבר – אנשים שומעים "תעמולה".
כאשר אדם רגיל מופיע – אנשים רואים מציאות.

לכן, באופן אירוני למדי, אותה באריסטה עשתה עבור ההסברה הישראלית משהו שמשרדי ממשלה עם תקציבים של מאות מיליונים מתקשים לעשות:

היא הפכה את ישראל ל… אנושית.

האלגוריתם אוהב ניגודים

אחת הסיבות לכך שהממים התפשטו כל כך מהר היא עיקרון פשוט של האלגוריתם:
ניגודיות.

כאשר התוכן מציג שני דימויים מנוגדים – הוא מושך תשומת לב.

במקרה הזה הניגוד היה ברור:

  • מצד אחד: צעירים ישראלים שמצטלמים בבתי קפה בתל אביב.
  • מצד שני: דימויים של הפגנות זועמות, דגלים ורטוריקה קיצונית.

האינטרנט, כמובן, אוהב דרמה.
והוא אוהב דרמה אפילו יותר כאשר היא מגיעה בפורמט של בדיחה.

היופי הישראלי כמותג בלתי רשמי

צריך לומר משהו שרבים מעדיפים להתעלם ממנו:
היופי הישראלי הוא כבר שנים סוג של מותג.

זה לא עניין חדש.

דוגמניות ישראליות כמו בר רפאלי או גל גדות הפכו מזמן לסמלים בינלאומיים.

אבל כאשר הרשתות החברתיות נכנסו למשחק, המותג הזה קיבל חיים חדשים.

כי בניגוד לעבר, היום לא צריך קמפיין פרסום.
מספיק סרטון אחד.

מה שהממסד לא הבין

יש אירוניה מסוימת בסיפור הזה.

במשך שנים מדינת ישראל משקיעה מאמצים אדירים בהסברה:

  • קמפיינים
  • דוברים
  • סרטונים רשמיים

אבל שוב ושוב מתברר שהרגעים האפקטיביים ביותר מגיעים דווקא מהמקומות הכי בלתי צפויים.

לא מכנס דיפלומטי.
לא מנאום באו"ם.

אלא מבית קפה.

טעויות נפוצות בהבנת ההסברה ברשת

הסיפור של הבאריסטה חושף כמה טעויות בסיסיות שארגונים רבים עושים כאשר הם מנסים להשפיע על דעת קהל.

ניסיון לשלוט במסר

ברשתות החברתיות כמעט בלתי אפשרי לשלוט במסר.
ברגע שמשהו הופך למם – הוא שייך לאינטרנט.

תוכן רציני מדי

תוכן רשמי ומנומס כמעט אף פעם לא הופך לוויראלי.

חוסר הומור

האינטרנט אוהב הומור, ציניות ואבסורד.

לכן מם מצליח לעיתים הרבה יותר מדוח מדיני.

למי הסיפור הזה חשוב במיוחד

למקבלי החלטות

הוא מראה שהזירה התודעתית השתנתה לחלוטין.

לאנשי תקשורת

הוא מדגים עד כמה הרשתות החברתיות קובעות נרטיבים.

לציבור הרחב

הוא מזכיר שלפעמים האנשים הפשוטים הם השגרירים האפקטיביים ביותר.

ולמי פחות

למי שמאמין שהסברה היא רק עניין של נאומים

המציאות הדיגיטלית פשוט לא עובדת כך יותר.

מכונת אספרסו מול משרד החוץ

הסיפור של הבאריסטה מהסרטון של נתניהו הוא אחד מאותם רגעים קטנים שמסבירים תופעה גדולה.

בעידן הרשתות החברתיות, הקרב על דעת הקהל כבר לא מתנהל רק בין ממשלות.
הוא מתנהל בין דימויים.

ולפעמים דימוי פשוט – חיוך מעל כוס קפה – יכול לעשות יותר ממאה מסיבות עיתונאים.

המסקנה הצינית אך הברורה היא זו:

בעולם שבו האלגוריתם קובע את סדר היום,
ייתכן מאוד שהנשק האפקטיבי ביותר של מדינה קטנה במזרח התיכון הוא לא רק טכנולוגיה, צבא או דיפלומטיה.

לפעמים זה פשוט
באריסטה עם חיוך טוב ואספרסו מוצלח.


קצת מהטירוף ברשתות



 

 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

 

 

👀 לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
Loading
-- פרסומת --

ייתכן שתאהב/י גם את …

פתיחת תפריט נגישות
×