כששופטים שותים אספרסו של שלטון החוק – ומטפטפים לתוך הקפה קצת אקטיביזם

פעם, כשהיו אומרים "שופט", היית מדמיין איש זקן עם קול רועם, גלימה, ואצבע שמצביעה על נאשם תוך כדי שאגה:
"הס, אני פוסק!"

היום?
שופטים נראים כמו עורכי דין בדימוס עם אג'נדה.
הפסיקות – כמו פוסטים בפייסבוק.
והחלטות – כמו משהו שעבר הצבעה בוועדת ערכים של התיאטרון הלאומי.

כי מערכת המשפט של היום לא רק שופטת –
היא מחליטה בשבילך מה טוב, מה מוסרי, ומה “בלתי סביר”.

ברוכים הבאים לממלכת הסבירות

במדינות נורמליות יש חוק.
ובישראל?
יש חוק.
אבל אם הוא לא מתאים לערכים של כבוד השופט –
מפעילים כפתור: “אי-סבירות קיצונית”.

זה לא חוק, זה לא סעיף, זה לא חקיקה –
זו תחושת בטן עם תקדים משפטי עטוף בגלימה.

-- פרסומת --

בתרגום חופשי:
"הכנסת תעשה מה שהיא רוצה – כל עוד זה מוצא חן בעיני בג"ץ."

"הפרדת רשויות"? תלוי את מי שואלים

כשבית המשפט מתערב במינוי שרים, תקציבים, חוקים, ועמדות מדיניות –
זה “שמירה על הדמוקרטיה”.

אבל אם הכנסת או הממשלה רוצות להשפיע על הרכב שופטים?
פתאום זה “פגיעה חמורה בעצמאות המוסדות”.

במילים אחרות:
הפרדת רשויות = "אנחנו שופטים, ואתם תיפרדו מהרשות שלכם".

מי שומר על שומרי הסף?

פעם חשבנו שהשופטים הם "שומרי הסף".
הבעיה?
אף אחד לא שומר עליהם.

אם שוטר שוגה – חקירה.
אם חבר כנסת מקשקש – ועדת אתיקה.
אבל שופט שמבטל חוק שנבחר ברוב מוחץ –
“שיקול דעת ראוי”.

זה כמו להחזיק מפתחות למדינה –
אבל לא להיות מוכן לתת את הקוד גם לממשלה, גם לציבור, וגם לחוק עצמו.

הפרקליטות: זרוע מבצעת של השקפת עולם

תנסה להיות פוליטיקאי ימני עם רעיון נועז –
מיד תמצא את עצמך במכתב אזהרה, חקירה או לפחות דליפה לאיזה עיתון.

אבל אם אתה בא מגזר נכון, עם עמדות “מאוזנות”,
ואולי במקרה גם חבר של מישהו מהקליקה –
פתאום הכל מתעכב, נגרר, נשכח.

תיקי חקירה פוליטיים בישראל לא מתנהלים כמו בבית משפט –
אלא כמו כתבה בעמוד הפותח של הארץ.

המסקנה הימנית: שלטון החוק חשוב – אבל אסור שיחליף את שלטון העם

ציבור שלא בוטח במערכת המשפט –
לא בגלל קונספירציות, אלא בגלל עובדות של שנים –
יש לו את כל הסיבות לשאול שאלות.

• למה שופטים ממנים שופטים?

• למה תפקיד היועמ"ש הוא גם פרקליט וגם שופט סופי?

• ולמה דעה שמרנית נתפסת כהטייה, אבל דעה פרוגרסיבית – כ"אובייקטיבית"?

ומה עושים?

• לא מפחדים לדבר על רפורמות.

• לא מקבלים כל פסיקה כגזירת שמיים.

• דורשים שקיפות, גיוון, ומנגנוני איזון – גם למערכת המשפט.

• ובעיקר: מבינים ששלטון החוק הוא אמצעי –
  לא תחליף לרצון העם.

-- פרסומת --