על הימין האירופי החדש — ומה הוא באמת חושב על ישראל

על הפער בין הווינאים לפסנתרן התורן

באמצע 2025, אירופה נראית כמו אולם קונצרטים ישן עם תזמורת שחצי מנגניה החליפו תווים באמצע היצירה. מצד אחד, בריסל ממשיכה לנצח עם מקלות תקנות אקלימיות וערכים ליברליים עייפים. מצד שני, מימין קמות להקות מחאה – חלקן לבושות בחליפות איטלקיות, חלקן עם חולצות פולו צרפתיות, וכמעט כולן בטוחות שהן עומדות להציל את "הציוויליזציה האירופית" מהגלובוליזם, המהגרים והממסד הישן.

ישראל, כמו תמיד, מוצאת את עצמה גם הפעם בתפקיד לא ברור: לפעמים היא בת הברית המועדפת של הימין האירופי – "מבצר המערב מול האיסלאם הרדיקלי", לפעמים שק חבטות של כל מי שמחפש קולות אנטישמיים במסווה של "ביקורת על הכיבוש".

בואו נעשה סדר.

המפה הימנית של אירופה 2025 — מי נגד מי

גאורגיה מלוני והאחים של איטליה (Fratelli d’Italia)

כוכבת העל של הימין השמרני באירופה. מלוני יושבת ברומא מאז 2022, והפכה לסמל של "ימין קונסטרוקטיבי" – פחות ניאו־פשיזם, יותר משפחה, גבולות, ואפס סבלנות למסתננים.

• לגבי ישראל: מלוני מציגה את עצמה כידידה קרובה של ירושלים. היא גינתה בחריפות את חמאס אחרי אוקטובר 2023, והגדירה את ישראל "חומת המגן של המערב".
• על ההגירה: מתנגדת נחרצת להמשך זרימת המהגרים מצפון אפריקה, מה שהפך את איטליה למוקד מתח עם האיחוד האירופי ועם מדינות מגרב.
• על אנטישמיות: מדברת נגדה בפומבי, אך מתמודדת עם עברו האפל של הימין הקיצוני האיטלקי – כולל סנטימנטים פרו־פשיסטיים בחלק מקהל הבוחרים.

🤪 מלוני מוכרת את החזון של "אירופה הנוצרית", אבל לא אכפת לה להצטלם עם ראשי ממשלות יהודים כל עוד זה עושה לייקים בבריסל ומצביעים ברומא.

-- פרסומת --

מארין לה־פן וההתחדשות הלאומית (Rassemblement National, צרפת)

היא כבר לא הילדה הרעה של הפוליטיקה הצרפתית; היום היא מציגה עצמה כאופוזיציה ממלכתית למקרון, ומובילה בסקרים לקראת בחירות 2027.

• לגבי ישראל: לה־פן התמתנה מאוד בשיח כלפי יהודים וישראל. אם בשנות ה־2000 מפלגתה הייתה מזוהה עם אנטישמיות קלאסית, ב־2025 היא מתעקשת להוכיח שהיא לא אויבת של ישראל, בעיקר כדי להרחיב את בסיס הבוחרים המתון.
• על ההגירה: מתמקדת בבלימת הגירה מוסלמית ובגירוש מהגרים לא חוקיים.
• על אנטישמיות: מפנה אצבע מאשימה לעבר המהגרים המוסלמים כגורם מרכזי בעלייה באנטישמיות בצרפת.

🤪 לה־פן הפכה את עצמה לפמיניסטית של גבולות: מגינה על נשים צרפתיות מפני ה"מהגרים האכזריים", אבל על יהודים היא עדיין מדברת רק כשצריך להצטלם ליד לוח זיכרון לשואה.

Alternative für Deutschland – AfD (גרמניה)

המפלגה הזו עדיין גורמת לגרמנים להזיע בכפות הידיים. AfD עלתה בסקרים ליותר מ־20%, בעיקר בזכות מחאה על מדיניות ההגירה של ברלין והכעס על עלויות האנרגיה.

• לגבי ישראל: מורכב מאוד. מצד אחד, מנהיגי AfD הבכירים מצהירים על תמיכה בישראל כמדינה ש"נלחמת בטרור האיסלאמי". מצד שני, יש בה אגפים ניאו־נאציים ואמירות שמעלות שאלות כבדות על כנות התמיכה.
• על ההגירה: מציעים עצירת הגירה מוסלמית כמעט מוחלטת, החזרת פליטים, ושיקום הזהות הגרמנית "האותנטית".
• על אנטישמיות: מנסים להציג עצמם כ"אנטי־אנטישמיים", אך שוב ושוב נחשפים חברי מפלגה עם התבטאויות אנטישמיות או זיקה לימין הקיצוני ההיסטורי.

🤪 ה־AfD רוצה להיות החבר הכי טוב של ישראל כשהיא יורה על עזה, אבל כשמדובר בלימוד השואה בבתי הספר – הם מעדיפים "לשחרר את הגרמנים מהאשמה הנצחית".

פידס – Viktor Orbán (הונגריה)

האיש שמזוהה עם הגדרות נגד מהגרים עוד לפני שהפך לטרנד.

• לגבי ישראל: רואה בישראל שותפה טבעית במאבק בטרור האיסלאמי, וגם אוהב להזכיר את מדיניות "אפס סובלנות לאנטישמיות" בהונגריה.
• על ההגירה: אחד הנצים הגדולים ביותר ביבשת.
• על אנטישמיות: טוען שהוא שומר על יהודי הונגריה טוב יותר ממערב אירופה, אבל נתפס לעיתים כמנצל את הנושא פוליטית כדי לייצר לגיטימציה למהלכיו מול בריסל.

🤪 אורבן הציב גדר בגבול סרביה למנוע מהגרים מוסלמים – ומאז אוהב להזכיר לישראל שהוא "מבין עניין בגבולות".

הימין הסקנדינבי החדש – השבדים והפינים

• שבדיה דמוקרטית (SD): הייתה בעבר מוקצה מחמת מיאוס עם שורשים ניאו־נאציים, אך מאז הפכה לשותפה בקואליציה בשטוקהולם. היא מצהירה על תמיכה בישראל ועל מאבק נגד אנטישמיות מוסלמית בשבדיה, אך לא מצליחה להיפטר לגמרי מהצל של העבר.
• Finns Party בפינלנד: נוקשה נגד הגירה, פחות קולנית בנושא ישראל אבל לא עוינת לה.

🤪 השבדים גילו פתאום שישראל היא לא האויב – אחרי שהמהגרים החדשים העלו את רמת התקיפות נגד יהודים ברחובות מאלמו.

הימין בהולנד, אוסטריה ובלגיה

• חירט וילדרס (PVV, הולנד): מוכר כתומך מוצהר בישראל, רואה בה מודל למאבק באיסלאם הפוליטי.
• FPÖ באוסטריה: פחות חד־משמעית – מנסה להתנער מעבר אנטישמי, אך בסיס הבוחרים כולל גם נוסטלגיים לימין הישן.

🤪 וילדרס אוהב את ישראל כל כך שהוא כמעט מציע לחסום את כל שאר המזרח התיכון בשער שיפול.

מה מושך את הימין האירופי לישראל – ומתי זה מתחיל להציק

1. קשר הזהות והגבולות

רוב מפלגות הימין רואות בישראל סיפור הצלחה של "מדינה קטנה שמחזיקה גבולות ומגנה על הזהות שלה מול ים של שכנים עוינים". מבחינתן, זו השראה – לא פחות מסמל לחוסן מערבי.

2. הטרור האיסלאמי כקלף מאחד 🕌

הימין האירופי מנסה להוכיח שהטרור הגיע ליבשת יחד עם ההגירה. ישראל, עם העימותים הבלתי נגמרים מול חמאס וחיזבאללה, הפכה לדוגמה חיה לבעיה הזאת.

3. המרכיב האנטישמי – החדר שרק מחליפים בו וילונות 🙈 

למרות הצהרות התמיכה, יש בחלק מהמפלגות קהלים שלא לגמרי ויתרו על תיאוריות קונספירציה עתיקות על יהודים. התמיכה בישראל היא לעיתים פרגמטית ופחות ערכית.

מהגרים, אנטישמיות ופוליטיקה – הסיפור האמיתי מאחורי הסיסמאות

1. המהגרים כאויב פוליטי נוח

מפלגות הימין מצאו במיליוני המהגרים מהמזרח התיכון ואפריקה יעד נוח להפחיד בו את הציבור: פשע, טרור, אנטישמיות, אובדן תרבות – הכול נכנס לתוך סלוגנים פשוטים שעובדים טוב בקלפי.

2. האנטישמיות הבינלאומית בעידן הרשתות

גל השנאה נגד יהודים מאז מלחמת עזה ב־2023-2024 חצה גבולות, והרשתות החברתיות הפכו למכפלת כוח של תעמולה אנטי־ישראלית. הימין האירופי מצא בכך הוכחה שטענותיו על "כישלון הרב־תרבותיות" מוצדקות.

3. המציאות בשטח – דמוגרפיה מול אידיאולוגיה

בפריז, בבריסל ובמאלמו הנתונים על תקיפות אנטישמיות מעידים שהפגיעה ביהודים מגיעה יותר מקבוצות מהגרים מאשר מהימין הוותיק – נקודה שהימין החדש לא מפספס להדגיש בכל עצרת.

נקודת המבט הישראלית – ברית או מלכודת דבש?

הקרבה של ישראל לימין האירופי נוחה בטווח הקצר: גיבוי דיפלומטי, הצבעות חיוביות בפרלמנט האירופי, וגינויים ברורים לטרור האיסלאמי.

אבל יש בעיה:

• התמיכה הזו לעיתים נובעת משנאת מוסלמים ולא מאהבת יהודים.
• כשהימין באירופה מחפש שעיר לעזאזל למצוקות כלכליות – היהודים תמיד מועמדים טבעיים.
• לישראל חשוב לא להצטייר כחלק ממחנה שמזוהה עם גזענות או עם התעלמות מערכי דמוקרטיה.

הברית הימנית-ישראלית היא רומן של אינטרסים

באמצע 2025 אירופה חווה תהליך של "ימיניזציה אלגנטית": המפלגות הלאומיות לובשות חליפות, מתנצלות על חטאי העבר, ומתמסרות לסלפי עם דגלי ישראל. ישראל מצדה נהנית מהתמיכה כל עוד היא מתורגמת להצבעות באו"ם ולגיבוי במאבק נגד חמאס ואיראן.

אלא שכל אחד מהצדדים יודע שזה רומן ריבאונד – הימין האירופי לא באמת הפך ציוני, וישראל לא באמת קנתה את כל החזון הנוצרי־לאומני של אירופה.

אז מי שמחפש אהבה פוליטית אמיתית יצטרך להמשיך לחפש. בינתיים זו מערכת יחסים צינית, עם יתרונות טקטיים ברורים, אבל עם הרבה מוקשים היסטוריים – ובאירופה, ההיסטוריה תמיד נוטה לחזור, גם אם הפעם היא מגיעה עם פילטר אינסטגרם ולוגו כחול־לבן.