🍀 האי הירוק שהפך לשחור בלב

אי קטן, מוקף ים גדול, הרים ירוקים, פאב בכל פינה ומבטא שקשה להבין אפילו באנגלית – ככה הכרנו את אירלנד. מדינה של מוזיקה שמחה, תפוחי אדמה, קילטים, כדורגל, ומשורר בשם שיימוס שמדבר על גשם ונשים שעזבו אותו.
אבל משהו קרה לאירלנד. במקום להילחם בדיכוי – היא החלה לאמץ אותו. במקום לשמוח בחרות – היא מתחרה מי יכלא את חופש הביטוי. במקום להזדהות עם העם הקטן שנרדף – היא עומדת לצידם של אלה שרודפים אותו.
אירלנד, מדינת הדיכוי ההיסטורית – הפכה לבירת האנטישמיות של אירופה המודרנית.
איך קרה הנס המרגיז הזה?

🕯️ טראומה הופכת לאידיאולוגיה

האיריים סבלו מאות שנים מיד הבריטים. כיבוש, רעב, השפלה. ההיסטוריה שלהם שותתת דם וזיכרון קולוניאלי.
וכמו ילד מוכה – הם החליטו שכל מה שמזכיר שליטה, גבול, צבא או לאום — הוא רע.
הם לא רצו מדינה חזקה — הם רצו להרגיש נרדפים גם כשכבר לא היו. וכשהם פגשו את הסיפור הפלסטיני, הם נדלקו: הנה עם שנראה כמו שהם היו פעם — לפחות בתיאוריה.
וכמו הרבה אירופים, הם התאהבו ברומנטיקה של הפלסטינים, מבלי לבדוק את העובדות, הרציחות או הקשרים לחמאס.

📣 פוליטיקת הסנטימנט

האנטישמיות באירלנד לא נולדה ממסורת נוצרית כמו בצרפת או פולין — היא נולדה מהשמאל.
מהרצון להיות "נאור", "אנטי-קולוניאלי", "צודק". במילים אחרות — מחלה תרבותית שעוברת בירושה בין סטודנטים לפוליטיקאים.
האירי המודרני לא שונא יהודים בגלל דת — הוא שונא את "הכיבוש", את "הציונות", את "המתנחלים". או בקיצור: את כל מה שמריח מישראל שלא מתנצלת.
והרי ברור: כשיהודי מרים את הראש — האירופי הפוסט-קולוניאלי נכנס להתקף צדקנות.

🇮🇪 הסבל הוא רק שלנו

באירלנד, הסבל הוא מותג. אתה חייב להיות הקורבן. וכל מי שנראה חזק — מיד הופך לאשם.
ישראל לא יכולה להיות קורבן, כי יש לה צבא. כי היא מצליחה. כי היא לא מתבכיינת.
אז ברירת המחדל האירית היא פשוטה: הפלסטינים מסכנים, היהודים מדכאים. סוף הסיפור. אל תבלבלו אותנו עם פיגועים, טילים, ילדים חטופים. מה שחשוב זה הנרטיב.
וזה מה שמוכר באירופה הפוסט-נוצרית: רגשנות ריקה, מוסר שקרי, ושנאה עם חיוך.

📚 אקדמיה, תקשורת ופוליטיקאים עם רגשי אשמה

באירלנד, כמו במערב בכלל, האקדמיה והתקשורת הפכו לזירה של לוחמי צדק פוטוגניים.
כל עיתונאי מתחיל מדבר על "אפרטהייד", כל מרצה למדעי החברה מתמחה בלימודי הכיבוש הישראלי, וכל פוליטיקאי ממהר להחרים מוצרים מההתנחלויות — ולא משנה אם אלו עגבניות, שבבים או אמת.
זה מין מס שפתיים פרוגרסיבי, שבו ככל שאתה אנטי-ישראלי יותר — אתה מתקדם יותר בתרבות.
הרי מה יותר קל מלשנוא את ישראל? זו לא עלולה לפוצץ אותך. רק אולי תשלח ציוץ נזעם עם האשטאג #אירלנד_צבועה.

-- פרסומת --

⚖️ כשהצדק הופך למסכה של שנאה

האירופים, ובפרט באירלנד, לא שונאים אנטישמיות – הם פשוט רוצים שהיא תתלבש יפה.
אז לא אומרים "היהודים שולטים בעולם", אומרים "הציונות שולטת בפוליטיקה האמריקאית".
לא אומרים "יהודים הם חמדנים", אלא "ישראל עושה רווחים מהכיבוש".
ולא אומרים "צריך להחרים יהודים" — אלא "צריך להחרים את ההתנחלויות".
זה אותו השקר, עם איפור של שלום.

🔚 שיכורים מצל שלהם

אירלנד הפכה למקום שבו הצדק הפך לקריקטורה. מדינה ששכחה את ההבדל בין הזדהות עם חלש לבין עיוורון מוסרי.
הם מייבאים אנטישמיות עם מבטא, מחליפים עובדות בסיסמאות, ובטוחים שציוץ נגד ישראל זה אקט של אומץ.
אבל האמת הפשוטה היא שהם פשוט פחדנים.
פוחדים להתמודד עם הטרור האיסלאמי.
פוחדים להודות שישראל נלחמת על קיומה.
פוחדים להיות בצד של אלה שמנצחים.

אז הם מרימים כוסית בפאב, צורחים נגד ישראל ✡, וחושבים שעשו בזה משהו לטובת "השלום".
אבל כל מה שהם באמת עושים — זה לירוק שוב בפרצופו של העם היחיד במזרח התיכון שנלחם למען ערכים מערביים.