Share

איך ל"ג בעומר הפך לאויב הסביבה?

ל"ג בעומר

למה הסיפור הזה קצת מגוחך, וקצת עצוב

יש רגע כזה בשנה שבו מדינת ישראל חוזרת להיות בת 12.

קרשים נגנבים.
ילדים מקימים אימפריות של מדורות.
מבוגרים מתגעגעים לימים ההם… "מסורת".

ואז מגיעים "המבוגרים האמיתיים" – עם אפליקציות זיהום אוויר והבעת פנים של סוף העולם.
והנה הגענו שוב לל"ג בעומר: החג שהפך רשמית לאסון אקולוגי עם מרשמלו.

פעם: מדורה. היום: פשע סביבתי

פעם זה היה פשוט: מדורה קטנה, תפוח אדמה, קצת עשן בעיניים.

היום?

-- פרסומת --

כותרות:

  • "זיהום מסוכן"
  • "פגיעה בבריאות הציבור"
  • "הרס סביבתי"

פתאום ילד עם קרש מרגיש כמו עבריין אקלים.

אבל בוא נשים דברים בפרופורציה:

כן – יש זיהום.
כן – עשן זה לא בריא.
אבל גם:

  • פקק אחד באיילון שווה יותר
  • מטוס אחד לאילת עושה יותר
  • ותעשייה אחת בינונית פולטת פי כמה

אבל משום מה, הבעיה הכי בוערת (תרתי משמע) היא ילד עם תפוח אדמה על מקל.

איך זה קרה? פשוט: נרטיב

ל"ג בעומר לא השתנה … הסיפור עליו כן.

בעשור האחרון, המודעות הסביבתית עלתה – ובצדק.
אבל יחד איתה הגיע משהו נוסף: הצורך למצוא אשמים.

ומה יותר נוח מ:

  • חג אחד
  • לילה אחד
  • מדורות שקל לצלם

בום. יש כותרת.

זה לא שהנתונים שקריים – זה שהם מוצגים בלי הקשר.
כי נרטיב טוב לא צריך איזון … רק תמונה עם עשן.

מדורת השבט – תרתי משמע

יש משהו עמוק יותר בל"ג בעומר.

זה לא רק אש.
זה קהילה.

ילדים יוצאים החוצה, שכנים מדברים, יש ריח של עשן, לא של מזגן.
במדינה שבה כולם במסכים, זה כמעט נס.

אבל נס כזה לא נכנס טוב לגרפים של זיהום וכל שמאלני ה- WOKE מרגישים שהנה – יש סיבה למסיבה

אז מה עושים?
מסבירים לנו שזה "מיותר".

 

הפתרונות: פחות אש, יותר רגולציה

כמובן שיש פתרונות:

  • "מדורות קהילתיות בלבד"
  • "הגבלת כמות עצים"
  • "מעבר לאירועים ירוקים"

ובתרגום חופשי: פחות ספונטניות, יותר טפסים.
וזה הרגע שבו הישראלי הממוצע מתחיל להתעצבן.
כי בישראל, אם יש משהו יותר חזק ממדורה – זה התנגדות להנחיות.

הצביעות הקטנה

ופה נהיה מעניין.
אותם אנשים שמזהירים מזיהום בל"ג בעומר, יטוסו לחופשה באירופה שבוע אחרי.
אותן רשויות שמדברות על איכות אוויר, לא תמיד מצליחות לטפל במפגעים אמיתיים לאורך השנה.
וזה לא אומר שהבעיה לא קיימת … זה אומר שהטיפול בה… סלקטיבי … מאוד.

אז זה באמת מגוחך?

לא לגמרי.

יש בעיה אמיתית:

  • זיהום נקודתי גבוה
  • סיכון לשריפות
  • פגיעה באיכות האוויר

אבל היא:

  • זמנית
  • מוגבלת
  • וניתנת לניהול

מה שמגוחך זה הפער בין הבעיה לבין הפאניקה.

ישראליות במיטבה (או במיטב עישונה)

ל"ג בעומר הוא ישראלי קלאסי:

  • קצת מוגזם
  • קצת לא מסודר
  • קצת מסוכן
  • והרבה יותר משמעותי ממה שנדמה

הוא מזכיר משהו שהרבה שכחו: לא כל דבר צריך להיות סטרילי, מבוקר, ומפוקח עד מוות.
לפעמים אנשים צריכים אש …  פשוט אש.

בין עשן למציאות

ל"ג בעומר לא הפך לאויב הסביבה, הוא פשוט הפך ליעד נוח.
כי קל לצלם מדורה, יותר קשה לצלם מדיניות.

אז כן – אפשר לשפר.
אפשר לצמצם.
אפשר לחשוב.

אבל להפוך חג שלם ל"איום סביבתי"?
זה כבר קצת כמו לשרוף יער כדי להדליק נר.

ובינתיים?
הילדים ימשיכו לאסוף קרשים, המבוגרים ימשיכו להתווכח והמדורות ימשיכו לבעור.
כי בישראל, גם כשמנסים לכבות – תמיד נשארת קצת אש.

 

 

 

 

👀 לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
Loading
-- פרסומת --

ייתכן שתאהב/י גם את …

פתיחת תפריט נגישות
×