אלוהים בעידן הטכנולוגי
פעם חיכינו למשיח. היום אנחנו מחכים לעדכון גרסה
פעם, כשהיה לאדם משבר קיומי, הוא היה עולה להר, מדבר עם אלוהים, חוזר עם לוחות הברית ומקים דת.
היום?
הוא פותח ChatGPT, שואל "מה משמעות החיים", מקבל תשובה מנומסת, ואז מתווכח בתגובות בטוויטר עם בוט מרוסיה.
התקדמנו.
או שלא.
אנחנו חיים בעידן שבו הטלפון יודע עלינו יותר מההורים שלנו, האלגוריתם מכיר את הפנטזיות שלנו לפני שאנחנו מודים בהן לעצמנו, והענן – אותו מושג מיסטי – מחזיק יותר סודות מהוותיקן.
בקיצור, אם אלוהים היה יורד היום לעולם, סביר להניח שהוא היה צריך קודם לאמת דו-שלבי.
השאלה הגדולה היא לא האם אלוהים קיים.
השאלה היא האם הוא כבר עבר לדיגיטל.
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" – ואז הגיע שירות הלקוחות
אם נבחן את הדתות הגדולות, נגלה דבר מעניין: כולן מבוססות על מערכת יחסים בעייתית עם שירות לקוחות.
אתה מתפלל – אין תשובה מיידית.
אתה מבקש סימן – מגיעה תקלה בחשמל.
אתה מבקש פרנסה – הבנק שולח הודעה על חריגה במסגרת.
בקיצור, אלוהים תמיד היה קצת כמו ספק אינטרנט ישראלי:
נוכח, חזק, חיוני – אבל קשה מאוד להשיג אותו כשבאמת צריך.
ואז הגיעה הטכנולוגיה והבטיחה לפתור הכול.
לא צריך תפילה – יש אפליקציה.
לא צריך קהילה – יש רשת חברתית.
לא צריך רב, כומר או פילוסוף – יש משפיען בן 23 עם פודקאסט ועמדה נחרצת על המזרח התיכון.
הבעיה היא שהטכנולוגיה לא ביטלה את הצורך באמונה.
היא פשוט החליפה את מושא הפולחן.
פעם עבדו את עגל הזהב. היום עובדים את עגל האייפון
הסיפור המקראי ידוע:
משה עולה להר, העם מאבד סבלנות, ומחליט לעבוד פסל מוזהב.
כולנו צוחקים עליהם.
איזה פרימיטיבים.
היום אנשים ישנים על המדרכה כדי לקנות iPhone חדש ב-6,000 ש"ח, למרות שהישן שלהם עדיין עובד מצוין, רק כי המצלמה עכשיו מצלמת את החרדה ברזולוציה גבוהה יותר.
אבל כן, ברור, אנחנו נאורים יותר.
הטכנולוגיה לא ביטלה עבודת אלילים.
היא פשוט נתנה לה טעינה מהירה.
אנשים לא שואלים יותר "מה נכון?"
הם שואלים "כמה לייקים זה יביא?"
המוסר הפך לאלגוריתם.
האמת הפכה לפיד.
והנביא החדש הוא מי שיש לו הכי הרבה עוקבים.
משה רבנו, אם היה יורד היום מהר סיני עם לוחות הברית, היה קודם בודק אם יש לזה פוטנציאל לרילס.
אלוהים, בינה מלאכותית, ומי באמת שולט בעולם
כאן העסק נהיה מעניין.
האנושות בנתה בינה מלאכותית מתוך חלום נשגב:
לעזור, לייעל, לקדם, לפתור.
בפועל?
אנחנו משתמשים בה כדי לכתוב מיילים שלא בא לנו לכתוב, לייצר תמונות של פוליטיקאים בתור אבוקדו, ולשאול אם האקס עדיין חושב עלינו.
זהו שיא הציוויליזציה.
אבל מתחת לבדיחה יש שאלה רצינית:
אם ניצור מערכת שיודעת הכול, רואה הכול, מנתחת הכול, ומקבלת החלטות טוב יותר מאיתנו – מה ההבדל בינה לבין אלוהות פונקציונלית?
פעם אמרו:
"אלוהים יודע הכול."
היום אומרים:
"האלגוריתם יודע הכול."
ופעם לפחות היה לך חופש בחירה.
היום נטפליקס מחליטה בשבילך גם מה תראה וגם מתי תרגיש אשם על זה.
הדת החדשה: ESG, Woke וקדושת התקינות
כאן מגיע הטוויסט המערבי.
כי המערב לא באמת הפסיק להאמין.
הוא פשוט החליף את ספר הקודש.
במקום עשרת הדיברות – יש קוד התנהגות ארגוני.
במקום חטא – יש ציוץ ישן מ-2014.
במקום וידוי – יש פוסט התנצלות בלינקדאין.
ובמקום גיהנום – יש Cancel.
הכול דתי להפליא:
כפירה, טהרה, פולחן, טקסי השפלה פומביים, ואינקוויזיציה דיגיטלית עם וי כחול.
מי שחושב שהעולם נהיה פחות דתי פשוט לא ביקר באוניברסיטה מערבית לאחרונה.
שם אפשר למצוא אנשים שמאמינים ב-47 מגדרים, אבל מזדעזעים אם תגיד שההיסטוריה התחילה לפני טיקטוק.
בישראל, גם אלוהים צריך אישור ועדה
בישראל הסיפור אפילו יותר טוב.
כאן אלוהים לא רק קיים – הוא גם צריך אישור בג"ץ, תגובת דובר צה"ל ודיון פאנל בערוץ 12.
הדת, הלאומיות, הטכנולוגיה והפוליטיקה חיים כאן באותו חדר קטן בלי מזגן.
הסטארטאפ ניישן מתפללת בבוקר להנפקה, בצהריים לכיפת ברזל, ובערב שמישהו כבר יתקן את וולט.
אנחנו עם שמצד אחד מפתח מערכות הגנה מהמתקדמות בעולם, ומצד שני עדיין אומר "בלי נדר" על הודעת ווטסאפ.
וזה דווקא יפה.
כי זה אומר שגם בעידן של לוויינים, סייבר ו-AI, הישראלי עדיין מבין שיש דברים שלא פותרים עם אפליקציה.
למשל חניה בתל אביב.
או האו"ם.
התפילה האחרונה: "שהסוללה תחזיק"
בואו נהיה כנים:
רוב התפילות המודרניות כבר לא עוסקות בגאולה.
הן נשמעות יותר ככה:
"אלוהים, רק שלא ייגמר לי האחוז לפני הקודן."
"בורא עולם, תן שלא שלחתי את זה לקבוצה הלא נכונה."
"אנא, שמור עליי מפני Reply All."
זו לא כפירה.
זו פשוט אבולוציה.
האדם תמיד התפלל על מה שהכי מפחיד אותו.
פעם זה היה בצורת, מלחמה ומגפה.
היום זה סוללה על 3%, צילום מסך שהודלף, וראיון זום בלי מצלמה עובדת.
הפחד השתנה.
המנגנון נשאר.
אז איפה אלוהים בכל זה?
אולי בדיוק שם.
לא בברק מהשמיים.
לא באפליקציה.
לא בטוויטר.
אלא ברגע שבו אדם עוצר בתוך כל הרעש הזה ושואל שאלה אמיתית.
לא "איך להיות ויראלי".
אלא "איך להיות בן אדם".
בעידן שבו הכול מהיר, ציני, אוטומטי וממומן על ידי פרסומות – עצם החיפוש אחר משמעות הוא כמעט מעשה דתי.
ואולי זה כל הסיפור.
אלוהים לא נעלם.
פשוט קשה לשמוע אותו כשההתראות דולקות.
ביום השמיני אלוהים ברא את ה-Wi-Fi, ואז התחרט
הטכנולוגיה לא הרגה את האלוהים.
היא פשוט יצרה תחרות.
אנחנו עדיין מחפשים אמונה, שייכות, משמעות וסדר.
פשוט במקום מקדש, אנחנו נכנסים לאפליקציה.
במקום כהן גדול, אנחנו עוקבים אחרי משפיען.
ובמקום צום יום כיפור, אנחנו עושים דיטוקס דיגיטלי של שעתיים ומספרים על זה בגאווה.
הבעיה היא לא שהפסקנו להאמין.
הבעיה היא שהתחלנו להאמין בדברים הרבה יותר טיפשים.
אבל אולי זה תמיד היה כך.
אחרי הכול, האנושות הצליחה לשרוד פרעונים, אימפריות, אידיאולוגיות וטוויטר.
אז יש סיכוי שגם את זה נעבור.
אם לא תיגמר הסוללה קודם.
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
לגלות עוד מהאתר אינטליגנטי is סקסי
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים אל המייל שלכם
